חודש חלף מאז הגיעו נציגי צה"ל לביתה של סתיו דדו והודיעו לה כי בעלה רס"ב זיו דדו ז"ל, בן העיר עפולה, נפל בהיתקלות עם מחבלים בעוטף עזה.
מיום שבת ה־7 באוקטובר ובמשך 17 ימים היה בעלה, מנהל עבודה לוגיסטי בגדוד 51 של גולני, נעדר ובכל אותם ימים מטלטלים היא נעה בין תקווה, דאגה וייאוש. קיוותה שבעלה בחיים והוא יחזור אליה ואל בתם מיה בת החצי שנה, אבל הוא לא חזר, עדיין לא. אמנם הוא נפל בקרב, אבל גופתו נחטפה לעזה וכל מטרתה עכשיו היא להביא את בעלה לקבר ישראל.
הכל היה מהיר
"היינו בבית ברחובות עם מיה הילדה שלנו כשב-6:30 היו אזעקות. התעוררתי - זיו היה כבר ער עם מיה - ונכנסנו לממ"ד", משחזרת סתיו את הרגעים הראשונים לפני שבעלה זיו הוקפץ לסייע, "חשבנו בהתחלה שהרגנו איזה בכיר בחמאס ושיוצאים לאיזה מבצע בעזה. לאט-לאט התחילו טלפונים. אמרו לזיו שיש מחבלים בש"ג של המוצב שלו בכיסופים. חשבנו שיש מחבל אחד או שניים והורגים אותם ויוצאים למבצע".
בשעה 7:35 הוקפץ זיו ז"ל על ידי המג"ד שלו למוצב בכיסופים. "זיו התחיל להתארגן כי הוא הניח שעכשיו הם הולכים לקפוץ ושהוא הולך לספק להם תחמושת. כל הנשקים היו במכולות שלו כי הוא היה מנהל העבודה של הלוגיסטיקה. ב-7:38 הוא יצא עם הרכב. הכל היה מהיר, היו מלא אזעקות וכל שנייה הלכתי עם מיה לממ"ד. זיו ממש מיהר, הוא היה עם עיניים בורקות כאלה של: 'הנה יש מבצע, בשביל זה אני משרת'. הוא היה מבסוט".
איך נפרדת ממנו?
"הוא יצא מהדלת, נתן לי נשיקה והלך. הוא לא הספיק אפילו להיפרד ממיה. הוא אמר: 'היום בערב אני חוזר'. דיברתי אתו ב-8:07 והוא היה בדרך. הוא לא אמר לי שיש משהו חריג. הוא אמר שהמג"ד אמר לו שהמצב חמור והוא לא יודע עד כמה".
חצי שעה לאחר מכן, כשזיו לא ענה לשיחות, היא התחילה לחשוש. "בשעה 8:36 התקשרתי אליו והוא כבר לא ענה. הרגשתי שמשהו לא בסדר. הוא לא ענה לאף שיחה. נגד התחמושת שהיה אמור להיפגש אתו לא נפגש אתו, וגם לו הוא לא ענה. אז הבנתי שמשהו לא טוב קרה".
מתחקיר האירוע שנערך מאוחר יותר, לאחר 17 הימים בהם היה נעדר, התברר כי עוד בטרם הגיע לבסיס נתקל זיו במחבלים שרדפו אחריו והרגו אותו. "היום אנחנו כבר יודעים שבשעה 8:22 הוא שלח הודעה לנגד שלו, כולל תמונות של ירי על אחד הרכבים. הוא כתב לו שיש בלגן וירי ושיישאר מאחור. הוא לא הספיק להגיע למוצב. ב-8:24 ראו אותו חוצה את צומת שער הנגב והראו לנו במצלמות שהוא פונה ימינה. שם הוא הותקל על ידי המחבלים שירו עליו, אבל הוא המשיך בנסיעה והרכב נעצר אחרי 3-4 קילומטרים במפלסים".
סימני ירי ודם
ב-17 הימים בהם היה זיו נעדר ניסתה סתיו לאתר אותו ולהשיג כל פיסת מידע שתגלה מה עלה בגורלו. "יחידת איתור נעדרים בצה"ל חקרה את המקרה של זיו ונציגים שלה אמרו לנו שברכב שלו נמצאו סימני ירי, דם וחלקים שמעידים שזיו לא שרד".
איך עברו לך הימים בהן היה נעדר?
"סיוט. מייאוש מוחלט לתקווה שאולי הוא חטוף. כל יום שעבר ולא באו קצינים להודיע לי שמחתי. הוא בן אדם מאוד חזק וידעתי שאנחנו נצליח להתמודד עם הכל. ב-17 הימים האלה הייתי עם מטה החטופים, הלכנו לבית הנשיא והיינו במפגש עם גל הירש. בגלל שלא ידעתי בוודאות שהוא חטוף אלא נעדר, אז גם לא ידענו אם לצאת לתקשורת או לא. פחדתי שזה יסכן אותו".
איך הודיעו לך שהוא נפל?
"קצינת הנפגעים שליוותה אותי אמרה לי שהיא רוצה לבוא אליי עם רמ"ח נפגעים. אז כבר הבנתי מה היא הולכת להגיד לי. הם באו וסיפרו לנו את כל הסיפור, שזיו לא שרד ואפשר להביא אותו לקבורה עם החלקים שמצאו ובהמשך כשהגופה תחזור תהיה עוד הלוויה, אבל בלי שבעה".
גופתו של זיו ז"ל לא נמצאה בשטח ומעריכים בסבירות גבוהה שגופתו נחטפה ונמצאת בעזה. כעת פועלת סתיו בכל יכולתה במטרה להשיבו לקבר ישראל. "זו המטרה העליונה שלנו עכשיו. כל מי שאנחנו מדברים אתו אנחנו לוחצים על זה. עד שזיו לא יובא לקבר ישראל הסיפור לא יסתיים".
מי מסייע ותומך בך?
"קצינות הנפגעים מלוות אותי. המשפחה שלי איתי מהרגע שזה קרה. חברות באות לבקר כל הזמן. יש מעטפת, אבל זה לא עוזר כי אני מרגישה כל כך לבד בסוף".
אחד למיליון
זיו בן ה־36 בנפילתו הותיר אחריו את בתו מיה שהייתה ביום האירוע בת חמישה חודשים והיום היא כבר בת שישה וחצי חודשים. "מזל שיש לי את מיה שנותנת לי את הכוח לקום בבוקר. היא החלק המשמעותי והעיקרי שנשאר לי מזיו. הוא היה אבא מושלם. חיכינו לה המון וכשהיא הגיעה היא הייתה כמו האור בחיים שלנו. הוא היה אבא פעיל, עשה הכול עם מיה - חיתל, קילח והאכיל. הוא כל כך אהב אותה והיא כל כך אהבה אותו. כשזיו היה מגיע הביתה היא הייתה קורנת ומסתכלת עליו בהערצה וצוחקת אתו".
3 צפייה בגלריה
סתיו עם בעלה זיו ז"ל ובתם מיה. "גולני היה בנשמה שלו והגדוד היה החיים שלו"
(צילום: פרטי)
מה תספרי לה על אבא שלה כשתגדל?
"אני כבר עכשיו מתחילה לספר לה ולהראות לה תמונות. אני אומרת לה כל הזמן שאמא ואבא אוהבים אותה. אני אספר לה שאבא שלה היה גיבור. הוא יצא לעוטף בין הראשונים, בנחישות ובלי לחשוב על עצמו. הוא חשב רק על זה שהלוחמים שלו צריכים עכשיו את התחמושת. זה היה זיו, הוא תמיד היה שם בשביל הלוחמים שלו ותמיד היה שם בשביל האחר. זה היה טבוע באופי שלו. היה לו את הלב הכי טוב שהכרתי. אין אנשים כמו זיו. הוא אחד למיליון. גם יכולת הנתינה שלו, איך שהוא היה מכיל אנשים ותמיד ברוח טובה ושמחת חיים".
מה היתה חטיבת גולני בשבילו?
"כל החיים שלו. כשהוא התגייס הוא התעקש להגיע לגולני. הוא שירת שלוש שנים כלוחם בגדוד 51, אחרי זה נכנס לקבע כרס"פ ואחרי זה מונה למנהל עבודה בלוגיסטיקה. 18 שנים הוא היה באותו גדוד. גולני היה בנשמה שלו והגדוד היה החיים שלו. הוא אהב ללכת לעבודה ואהב להעניק ללוחמים. תמיד נתן יחס אישי לחיילים עד האחרון שבהם. זה מה שמילא אותו. הוא היה חוזר שמח לבית. אני שלמה עם זה שהוא לפחות אהב את מה שהוא עשה. במבחן הסוציומטרי בגדוד תמיד היה מקבל מקום ראשון, אנשים לא הבינו איך זה קורה ומי שהכיר את זיו פשוט ידע שזה מי שהוא. תמיד עם רוח טובה, חיוך ותמיד ביחס אישי ללוחמים. היה משיג להם את כל מה שהם היו צריכים".
קשורים בנפש
הם הכירו בשנת 2012. סתיו שירתה אז כקצינת לוגיסטיקה בגדוד 51 במקום בו שירת זיו והאהבה ביניהם ניצתה. "בהתחלה לא הסתדרנו והיינו אפילו חתול ועכבר. אחרי שנה פתאום התחלנו להתקרב יותר ולעבוד יחד. שם התחלנו לצאת. תוך חודש ידעתי שזיו יהיה בעלי. כל כך הערצתי אותו וגם היום. מ-2013 אנחנו ביחד. התחתנו ב-2018 וב-2023 נולדה לנו מיה שהיא האור שלנו. אני מרגישה שהייתה לנו אהבה כמו באגדות. זיו היה כל מה שרציתי בחיים, לא היה לי אפילו מילה אחת רעה להגיד עליו. היינו כל כך קשורים בנפש ותמיד הייתה לנו הבנה ותמיכה מלאה אחד כלפי השני".
מה היו החלומות שלו ושלכם?
"זיו רצה המון ילדים ואני אמרתי שאסתפק בשלושה. המשפחה הייתה בשבילו ערך עליון. רצינו לעבור לבית פרטי, כד שתהיה לנו גינה וכך נוכל לארח. יצא לנו גם לחשוב על מה יקרה איתו עוד תשע שנים כשהוא ישתחרר, מה הוא יעשה ואיזה עסק יפתח".
איפה ומתי את נזכרת בו עכשיו?
"כל רגע קשה. אני קמה בבוקר ואני בוכה כי אני נזכרת שזו המציאות שלי עכשיו. אני הולכת לישון עם מועקה. גם במהלך היום בכל פעם שאני מסתכלת על מיה אני חושבת איזה אבא היא פספסה ולמה הוא לא זכה להיות איתה יותר".
קראו גם:
יש בך כעס על כל מה שקרה?
"יש בי כעס על המדינה ועל צה"ל שזה לפעמים אוכל אותי כי אני יודעת כמה זיו אהב את הצבא שהיה החיים שלו, אבל אני כרגע לא מרגישה שאני מצליחה להיות באותה גישה כי מבחינתי צה"ל הפקיר אותו – הפקיר את כל הנרצחים וכל היישובים. יש בי גם כעס על שאמרו להם להגיע לכיסופים. ידעו שהמוצב מותקף. איך חשבו להגיד לכל הקצינים והנגדים לבוא למוצב שהותקף?
"אני גם לפעמים כועסת על עצמי שנתתי לו לצאת", היא מוסיפה, "אני יודעת שלא יכולתי לדעת, אבל שעה בסך הכל הייתה מה שהפריד בינו לבין החיים. אם הייתי מעכבת אותו שעה הוא היה היום חי כי הוא היה נתקל במחסום המשטרתי. הוא יצא מהבית עוד לפני שבכלל פרשו מחסומים. המחדל שובר אותי כי אני מרגישה שזה לא היה אמור לקרות. לאף אחד לא מגיע למות ככה, בטח לא לזיו ובטח לא בגיל 36 כשרק התחלנו את החיים שלנו ובנינו אותם. אני לא מצליחה להשלים עם זה. אני יודעת בראש שהוא מת, אבל אני לא מצליחה להכיל את הכאב הזה. הוא היה ועדיין כל החיים שלי. 10 שנים היינו ביחד. אני כבר לא זוכרת מי אני בלעדיו. כל החיים שלנו נבנו יחד. אני לא מבינה איך אני עכשיו אמורה לחיות בלעדיו ולהמשיך".
כמה הוא היה מחובר לעפולה?
"זיו מאוד אהב את עפולה. אחת לשבועיים היינו מגיעים לערב שבת אצל המשפחה שלו. היו לו מלא חוויות עם החברים שלו מהילדות. שטויות ודברים מצחיקים שעשו. הוא הכיר לי את כל המסעדות בעפולה כמו 'פיצה רימיני' ו'נשנש'".
