עסקים בקורונה: חיים באי ודאות
הקורונה טרפה את הקלפים בעולם העסקים. בעלי אולמות ובעלי מסעדות היו הנפגעים הישירים, היום הם מנסים להתרגל לשינויים שהכתיב הנגיף
רקע: בעלי העסקים נפגעו קשות מהקורונה. בתקופה של הסגרים זה היה עבורם מכה כלכלית כואבת. "עולם העסקים לא יכול לחיות באי ודאות. אי ודאות זה חורבן", אמר לפני ארבעה חודשים אייל אוריאלי הבעלים של אולמי קסיופאה בהרצליה. "סגר יהיה מכת מוות לאולמות".
"נראה לי שאין ברירה אלא לחיות לצד הקורונה. זה הולך ללוות אותנו עוד הרבה שנים", אמר אז גדעון שמואל הבעלים של בית הקפה מנדרין בפארק רעננה. נראה שהוא לא טעה.
עם הפנים ל-2022: אנחנו כבר עמוק בתוך הגל החמישי, האומיקרון החליף את הדלתא, ובתי הקפה, המסעדות, הברים, האולמות וגני האירועים וגם היכלי התרבות כבר מתמודדים שוב עם חששות מבריחת הלקוחות.
לדברי מעיין כאהן, מנכ"ל עדן – גן האירועים בקיבוץ ניר אליהו, התהליך לסגירת אירועים התארך פי שניים-שלושה. "אנשים בודקים, חוששים, מתלבטים".
לדברי מאור הילר, מנהל המכירות בגן הפקאן ברמת הכובש, "יש פגישות עם זוגות בכל ערב, עדיין מרגישים את החשש. אנו מקפידים להוסיף בהסכמים מה יקרה אם ניכנס לתקופת סגר או מגבלת כמויות".
"השינוי הגיע טרם הגל החמישי", אומרת זוהר גבאי, שבבעלותה בתי הקפה "המדרחוב" ו"הומי'ז" ומסעדת "היישה" בכפר סבא. "בחודשים האחרונים קיבלנו לא מעט הצעות לפתיחת עסקים חדשים אבל בחרנו לוותר בגלל מחסור בכוח אדם. צעירים שעסקו בתחום לא חזרו לעבוד".
בני קריגר, הבעלים של פאב Benny's בכפר סבא, התפרסם בתקופת הסגר השני, כשנאלץ לשפוך עשרות ליטרים של בירה כי המשטרה אסרה עליו למכור בטייק אווי. "הלקוחות עטפו אותי ברשת ביטחון, ודאגה רבה. הם מגיעים וממשיכים לתמוך גם כיום", סיפר השבוע.
מנכ"ל היכל התרבות דרום השרון יגאל קמה מספר השבוע: "כרבע מהמנויים לא חידשו את המנוי מחוסר ודאות. חלקם רוכשים כרטיסים בודדים להצגות, ולעיתים מבטלים ברגע האחרון. השבוע הגיעו לכל אחת מההצגות 250 איש במקום 380 ותוכנית המנויים לילדים בוטלה".
לנצח את הסרטן: מדגמנת אופטימיות
גבריאלה חאיט הפכה השראה לחולים רבים עם בחירתה לפרזנטורית של ארגון "רחשי לב". היום היא כבר בריאה, משלימה בגרויות וחוזרת לשיגרה
רקע: "עם כל הכבוד לקורונה - אנחנו נלחמים בסרטן"... "בידוד? מסכות? זו שגרת החיים שלנו". בתחילת השנה אי אפשר היה להחמיץ את משפטי המחץ הללו לצד פניה הקורנים וקרחתה המבהיקה של גבריאלה חאיט (17 וחצי) שהתנוססו על שלטי חוצות והבזיקו בסרטונים ברשתות החברתיות. זמן קצר לאחר שאובחנה כחולת סרטן העצם, והחלה במסע להחלמתה - הפכה גבריאלה לפריזנטורית של "רחשי לב", הארגון שתומך מזה 30 שנה בילדים חולי סרטן ובבני משפחותיהם. בין הניתוחים, הטיפולים והאשפוזים, היא חשה צורך לחזק ילדים נוספים המתמודדים עם מחלת הסרטן, לצד שאיפתה מילדות – לשחק, לדגמן, להופיע על המסך ולהתפרסם. "רחשי לב" הגשימו את חלומה.
עם הפנים ל-2022: שנה אחרי הקמפיין היא כבר לא פעילה בעמותה כמו בעבר. מדי פעם קוראים לה להשתתף בפעילויות כמו חלוקת מזון למשפחות הילדים המטופלים. היא גם ממשיכה לעודד את הילדים באמצעות האינסטגרם שלה. כעת היא מתרכזת בלימודים ובשיקום, מקווה בעוד שנה לחזור לספורט.
היא חזרה לפנימיית הכפר הירוק, שם התגוררה לפני מחלתה, לומדת בכיתה י"ב במגמת ביולוגיה חקלאית, עושה מאמץ להשלים את החומר ולסגור את פערי הידע שנוצרו במהלך האשפוז הממושך.
היא עדיין מתלבטת אם להתנדב לצה"ל. "כל חיי חלמתי להיות מדריכת ירי אבל בגלל הפרופיל הרפואי שלי כנראה לא יאפשרו לי למלא תפקיד משמעותי כלשהו".
התסמונת הנדירה: להציל את אנסטסיה
אנסטסיה מורוז בת 8 לוקה בתסמונת נדירה ־ "איש האבן". בעקבות הכתבה ב"ידיעות השרון", יצר עם המשפחה קשר חולה במחלה בן 46
רקע: בתחילת חודש אוקטובר השנה פרסמנו את סיפורה המדהים של אנסטסיה מורוז בת ה-8 הלוקה בתסמונת "איש האבן" שגורמת לשרירים, לגידים ולרצועות להפוך לעצמות, עד שנוצר שלד שני שכולא את הגוף והלוקים בה לא שורדים מעל גיל 45.
הוריה אנה ופבלו בני ה-31, שדבר התסמונת של בתם נפל עליהם כרעם ביום בהיר, אזרו כוחות עילאיים ולאחר ההלם הראשוני התעשתו: "אלוהים לא נותן דבר קשה בחיים אלא אם כן אתה מסוגל להתמודד איתו", אמרה אנה. "אפשר לבכות על זה כל היום, זה לא ישנה את המחלה או את ההתקדמות שלה. צריך להתמודד איתה ובמקביל להפוך כל אבן כדי לנסות ולשפר או להפחית את התסמינים שלה".
עם הפנים ל-2022: השבוע היא מספרת כי מאז פרסום הראיון איתה היא החלה לקבל טלפונים מאנשים שחיזקו, עודדו, תמכו ואפילו היו מופתעים שהילדה אותה הם מכירים לוקה בתסמונת: "קיבלנו עשרות אם לא מאות תגובות על הכתבה, הגיעו אלינו גם מהטלוויזיה. לנו היה חשוב לתת מודעות לתסמונת - שלא יחשבו שמדובר ב'פריק', אלא בילדה מתוקה, מוכשרת מאין כמוה, שרוצה להמשיך לחיות.
"אבל טלפון אחד ריגש אותנו במיוחד. זה היה אבא מבוגר לילד שלוקה באותה תסמונת, וזה מאוד נדיר, זה אחת לשני מיליון לידות. והסתבר לנו שהילד שלו, בעזרת טיפולים טובים, כבר בן 46, ועוד היד נטויה. למרות שממוצע הגילאים, של מי שלוקה בתסמונת הזו, שאין לה עדיין תרופה, עומד על מקסימום 45. זה נתן לנו תקווה והפיח בנו הרבה אופטימיות ואנחנו שומרים איתו על קשר".
הגבר החדש: הווידוי של ליאון רוזנברג
המנחה לאון רוזנברג דיבר לראשונה ב"מיינט" על המשבר הזוגי, התסכולים, הכעסים ומעגל הגברים שייסד. ואיך החשיפה שינתה את השיח במדינה
רקע: ליאון רוזנברג חשף בכנות מעוררת הערצה לראשונה את נבכי נפשו בצורה שאף פעם לא חשף, וייתכן שאף גבר ישראלי לא חשף מעולם. "גברים צריכים להבין שהם דור שונה מהאבות שלהם", הוא אמר בראיון ל"ידיעות השרון", בשפה קולחת שמרתקת את המאזין, "אני לא כמו אבא שלי. ממש לא. אבא שלי היה יוצא לעבודה חוזר בצהריים ורוצה שהאוכל יהיה על השולחן. הוא לא גידל ילדים, כמעט ולא נכח מבחינה רגשית בחיי, והיה המפרנס העיקרי. אה, גם חשוב, הוא היה גם המילה האחרונה בבית. המציאות השתנתה, היום גבר עובד בבית, אשתו יכולה להביא יותר כסף ממנו, הוא מחתל, עושה אמבטיות וכביסות, ואפילו מבשל. אני דוגמה מצוינת לכך, חוץ מבישול, אבל לחמם אני יודע.
"הדעה שלי בבית לא נחשבת הרבה פעמים, אבל למדתי לקבל את זה לא ממקום של הכנעה, אלא ממקום שאני מבין שאשתי, פאולה, מבינה בעניינים מסוימים יותר טוב ממני. אתה חושב שזה היה קל? זה יוצר תסכולים אדירים, וזה גם בא לידי ביטוי.
"היינו במשבר מאוד מאוד גדול במשך שנה וחצי. הגעתי למצב של כעסים רציניים. ראיתי את עצמי זורק מזוודה על הקיר ונותן אגרוף בארון. לא קיבלתי את זה, דברים שאמרו עליי כל מיני 'מחממים מקצועיים' על חוסר 'הגבריות' שלי התחילו לחלחל בי".
עם הפנים ל-2022: "הכתבה שינתה את השיח במדינה", אומר השבוע ליאון רוזנברג, "היה לכתבה אימפקט אדיר. היא חילחלה לכל שכבות האוכלוסיה, ואני לא חושב שהיה מקום, בתקשורת ומחוצה לה, שלא דיברו עליה. הוזמנתי לפאנלים ולכנסים רק בשביל לדבר על נושא המגדריות, והיכן הגבר החדש מוצא בה מקום. בכלל, מאז הכתבה הפכתי למרצה מאוד מבוקש על 'העולם הגברי', כי זה בעצם נוגע לכולנו, גברים ונשים.
"דיברתי בראיון על דברים שהרגשתי כלפיהם בושה ולא כל כך ידעתי איך זה יתקבל, ולשמחתי הרבה זה התקבל מצוין, גם מגברים וגם מנשים: נשים אמרו לי שסוף סוף הן מאוד שמחות לשמוע את הצד הגברי ושזה גרם להן להבין קצת יותר טוב את המחשבה הגברית. וגברים אמרו לי: תודה רבה. תודה שחשפת את מה קורה גם אצלנו, בינם לבין עצמם, וגם בינם לבין בת הזוג. למדתי בעיקר שאני לא לבד.
"הכתבה יצרה איזשהו פידבק שגרם לי להבין שהדברים שהתביישתי מהם ויצאו לאור, יכולים להיות בעצם לעזור לאחרים ולהיות להם לאור. אז אני מודה קודם על על הזכות שנתתם לי במה להוציא את הדברים, זה שחרר אצלי הרבה וזה באמת חידד לי אצלי את השליחות שלי.
"היום אני מרצה הרבה על הנושא ומאמן אישי של גברים שכמוני, הם תמיד מבינים בסוף, שאישה אוהבת מאוד שהגבר שלה פתוח בפניה. היא לא רואה בזה חולשה, ההיפך, היא מבינה שהאינטימיות הזו מחזקת ובונה את הקשר".
משפחת בנט: הכאוס ברחוב ציפמן
ההחלטה של משפחת בנט לא לעבור למעון בבלפור שינתה את חייהם של תושבי רעננה. האם ב-2022 צפויה רגיעה?
רקע: "רק שלא נהפוך לבלפור", כך אמרו השכנים של ראש הממשלה נפתלי בנט ברחוב ציפמן ברעננה עוד בטרם נכנס לתפקידו, ובוודאי בחודשים האחרונים מאז הפך מתחם הרחובות ציפמן-אחד העם-בן יהודה-נורדאו לזירת הפגנות סוערת של מפגינים משני צדי המתרס הפוליטי, בעיקר מהימין. בעקבות תלונות השכנים ופניית העירייה לגורמי הביטחון, הוגבלו ההפגנות מול בית בנט לשלוש פעמים בשבוע והוטלו מגבלות על רעש חריג לאחר השעה 9 וחצי בערב. בהמשך נקבעו הסדרי תנועה החדשים באזור, נחסם המעבר ליד ביתו הפרטי של בנט, והמפגינים הורחקו מאות מטרים משם, עד לפינת רחוב עקיבא. מאז הנפגעים העיקריים הם דיירי בית האבות הסיעודי "נועם" שנמצא שם. "הם חווים טרור של רעש: זמבורות, מוסיקה מחרישת אוזניים, צעקות, קללות ומחאה שבכלל לא קשורה לאף אחד מהם", מספרת אחת השכנות.
עם הפנים ל-2022: באחרונה מתכנסים מפגיני הימין בצומת אחוזה-ירושלים. כך גם במוצאי שבת האחרונה. עשרות צעקו "גילת לא סופרת את בנט" ונשאו שלטים - "בנט מסוכן לישראל", "בנט מאסלם את המדינה" "העם לא בחר בך", "לא רוצים את בנט בכנסת".
בעקבות הרעש שמטריד את דיירי בית הדיור המוגן "פאלאס" הנמצא במרחק עשרות מטרים משם ואת תושבי שכונת רום 2000, הודיעה העירייה על כוונתה לאסור את ההפגנות במקום. בתגובה אמר השבוע אחד המפגינים, עו"ד טל קדמי, פעיל חברתי ופעיל ליכוד: "מדובר בהפגנה אחת לשבוע, למשך כשעתיים, בשעות בהן מותר להפגין. האם מישהו עתר לבית המשפט או מדד דציבלים כשפעילי שמאל הפגינו באותו הצומת? כשראש העירייה הפגין שם במחאה על תוואי המטרו, זה היה בסדר?"
מעיריית רעננה נמסר: "ההפגנות מתואמות עם המשטרה ומאושרות על ידה".
מכת הפקקים: לא זזים בכבישי השרון
זו הייתה שנה רע לנהגים, עבודות תשתית, פרויקט נת"צ וגידול במספר התושבים החריפו את הפקקים. אבל יש גם תקווה לשנה החדשה
רקע: הצירים פקוקים, התחבורה הציבורית מקרטעת והנהגים מיואשים. בעקבות ההחרפה בפקקים, מיפה "ידיעות השרון" בחודשים האחרונים את העומסים המרכזיים באזור והביא את הדרכים לפתרון.
בכפר סבא - לא זזים ברחוב ויצמן, בין היתר בשל עבודות הנת"צ, ובכל רחוב שיש בו בית ספר או חטיבה.
בהוד השרון הצירים הפקוקים - בצומת ז’בוטינסקי / רמתיים, בצומת ירקונה ובכניסה לקניון עזריאלי; מחנקין דרך כיכר מגדיאל לסוקולוב.
בהרצליה - הצירים הפקוקים ברחוב הרב קוק, המכונה בהלצה "הרב פקוק", עד מחלף הסירה; הבריגדה היהודית עד מחלף כפר שמריהו. כך גם בגליל ים, שכונה חדשה באכלוס מתקדם, אך עדיין נטולת נתיב יציאה לנתיבי איילון.
ברמת השרון - היציאה מרחוב השרף לכיוון רחוב הראשונים, בצומת הכפר הירוק, ובדרך דודו דותן במזרח מורשה (אי אפשר לצאת ולהשתלב בתנועה בכביש 4). כולם ממתינים להשלמת עבודות ההקמה של הרמפה שתקל בבוקר על היציאה ובשעות הערב על הכניסה לעיר.
ברעננה – פקקים ברחוב ויצמן, ברחוב אחוזה, בעליות מ-531 מזרח ומערב לרחובות ירושלים ובן גוריון. תחנת הרכבת החדשה ברעננה מערב כמעט ריקה.
עם הפנים ל-2022: השנה כבר הוכרזה כשנת הפקקים. מסקר חדש שפורסם השבוע, עולה שזמן הנסיעה מיעד ליעד עלה ב-2021 בממוצע ב-30% לעומת 2020, אבל רק 68% מהנשאלים משתמשים, בלית ברירה, בתחבורה ציבורית.
לדברי ד"ר אמיר זיו-אב, בעבר המדען הראשי של משרד התחבורה, האטרקטיביות של התחבורה הציבורית תגדל בהקצאת נתיבי נסיעה ייעודיים בשעות העומס תוך הרחבת השימוש בטכנולוגיית התקשורת בין האוטובוסים למערכות הרמזורים (תעוכב התחלפות הרמזור מירוק לאדום בעת שאוטובוס מתקרב לצומת); בהתקנת מערכות לניטור התנועה באמצעות מצלמות וחיישנים; בניהול התנועה בגוש דן כמטרופולין; במיקום תחנות רכבת בתוך הערים תוך הגדלת שטח החניונים, ובסינכרוניזציה מלאה בין הרכבות לאוטובוסים.
גאווה מקומית: ההישג של ליהיא רז
זו הייתה ללא ספק השנה של המתעמלת מרמת השרון, שהשתתפה לראשונה באולימפיאדה. מאז הספיקה להתגייס ולהיפצע
רקע: "להתחרות לצד המתעמלות הגדולות בעולם – זה נתן לי הרגשה מצמררת. כל המתעמלות האלו, המתעמלות שהייתי צופה בהן בהערצה כילדה קטנה, עכשיו עומדות לצדי ומתחרות נגדי. זאת הייתה התרגשות גדולה בשבילי". כך אמרה ליהיא רז (18), המתעמלת מרמת השרון שייצגה את ישראל באולימפיאדה, עם שובה לארץ מהמשחקים.
זו הפעם הראשונה שהיא משתתפת באירוע כה גדול ובמעמד כה מרגש. "בזכות ההכנה הנפשית שעברתי לפני התחרות ובעזרת פסיכולוגית ספורט הצלחתי להשיג ביצועים טובים ולהתאושש במהירות מתרגילים שלא הלכו כמצופה". היא סיימה במקום 15 על סוס הקפיצות. "זהו הישג אדיר עבורי. בעוד שלוש שנים אני מקווה להגיע למשחקים האולימפיים בצורה הטובה ביותר".
עם הפנים ל-2022: חמישה חודשים אחרי האולימפיאדה, ליהיא רז סיימה טירונות, והוצבה כפקידה באחד הבסיסים, במעמד של ספורטאית מצטיינת. היא הייתה אמורה להשתתף בכמה תחרויות בחו"ל, כולל אליפות העולם ביפן, אך נפצעה ברגלה ונאלצה לוותר. עכשיו היא מתאמנת יום-יום במכון וינגייט. אולימפיאדת פריז 2024 היא היעד. בדרך לשם היא תתחרה באליפויות עולם ואירופה, במטרה לעלות לגמרים בקרב-רב ובסוס קפיצות, המקצוע החזק שלה.
הטרדות מיניות: החשיפה של הדר לביא
בשנה שבה סיפורים על פגיעות מיניות צצו חדשות לבקרים, החליטה גם חברת מועצת העיר מכפר סבא לשבור שתיקה וחשפה הטרדות מיניות שחוותה
10 צפייה בגלריה
הדר לביא השבוע בביתה. "אוי ואבוי אם הבן שלי היה מתנהג רבע מהתנהגות כזו"
(צילום: אלי דסה)
רקע: "אני לא מכירה אישה אחת שלא חוותה הטרדה מינית בשלב כלשהו בחייה", אמרה חברת מועצת העיר כפר סבא הדר לביא (37) וחשפה לפני כחודשיים הטרדות מיניות שחוותה בבריכת האוניברסיטה מפרופסור בכיר. "בתקופה שבה סיפורים מזעזעים צפים, אני מרגישה חובה להוציא את זה החוצה", היא אומרת.
"הייתי שוחה בקביעות בבריכה של האוניברסיטה", היא שיחזרה, "באחד הימים, בעודי שוחה, כשלצידי גבר בבריכה, אני חשה לפתע בתוך המים, לטיפה ממושכת לאורך כל גופי. נרתעתי מיד. ומכיוון שעד כה לא חוויתי דבר מסוג כזה חשבתי לעצמי שאולי אני טועה, ואולי סתם היה מגע בלתי רצוני מכורח שחייה משותפת... בפעם השנייה לא היה מקום לספק. הגבר הזה נכנס לשחות כשראה אותי בבריכה, התקרב לעברי ושוב, בכוחניות ובבריוניות שאין דומה לה, חזר על אותו מעשה, כשהוא מסב הנאה לעצמו, וליטף את כל גופי. הייתי נסערת. הרגשתי מושפלת, הרגשת הכי קטנה, שאני לא הדר לביא, שאני לא אישה ואני לא סטודנטית, אלא אני סתם גוף".
עם הפנים ל-2022: מאז החשיפה קיבלה לביא תגובות רבות מתושבים ותושבות שמבינים שאחת מתוך אחת עוברת הטרדה מינית במרחב הציבורי. "דווקא הטרדות 'יומיומיות', 'קטנות', לא מקבלות מספיק תשומת לב בשיח ומפה החשיבות של הנושא ושל הכתבה", ציינה.
"היו הרבה תגובות תומכות ומחזקות. חלק שאלו מי האיש. המקרה הזה ספציפית מאחוריי. מה שלמדתי ממנו, ומה שהיה לי חשוב שיעבור, זה שהטרדות כאלו קורות עדיין, לכולן, בכל מרחב, ושאנחנו צריכים להיות ערים להן, ולחנך את הילדים שלנו לדרך אחרת".
האלימות במגזר הערבי: רצח סוהא מנסור בטירה
מקרה הרצח המזעזע ביותר שידעה השנה העיר טירה היה של הקוסמטיקאית סוהא מנסור שנורתה מטווח אפס לעיני בנה שנמצא על הרצף האוטיסטי. הרוצח עדיין חופשי
רקע: הרצח של המנוחה סוהא מנסור, תושבת טירה נחשב למקרה המזעזע ביותר שידעה העיר טירה בשנת 2021. מנסור נרצחה בדם קר, בתוך העסק שלה מול עיני בנה עומר. "לעולם לא נשכח אותה. הדם שלה עדיין זועק מהקבר", סיפר בעלה מוחמד מנסור.
סוהא מנסור, 38, אמא לבן ושתי בנות, היא הנרצחת מספר 4 בעיר טירה ומספר 32 בחברה הערבית והאישה הראשונה מאז תחילת שנת 2021. סוהא ניהלה מכון קוסמטיקה בסמוך לביתה והתמידה לנעול אותו מתוך חשש על חייה לאחר שקיבלה איומים קודם לכן. ב-12 באפריל השנה, הגיע צעיר עם מסיכה על פניו והצליח להיכנס לתוך העסק ולירות בסוהא ממרחק קצר. המקרה אירע בזמן שטיפלה בלקוחה ושהו במקום עוד נשים וגם בנה עומר בן ה-12, ילד על הרצף האוטיסטי.
עם הפנים ל-2022: מאז המקרה, בעלה מוחמד מתקשה לאסוף את השברים ואף חושב לעזוב את הארץ. "עד היום אני עובר חיים מאוד קשים. כל יום מבקר את הקבר שלה ועומר כל הזמן שואל מתי היא חוזרת", סיפר השבוע. "אני מתמודד עם חיים מאוד קשים. המשטרה לא עושה כלום, אני מתקשר לשאול כל הזמן, אין תשובות והרוצח עדיין מסתובב חופשי".
סיפור העגונה: עדיין מחכה לגט
33 שנים מחכה קורינה בר מהרצליה שבעלה ייתן לה גט. פרויקט מימון המונים שפתחה לצורך כך לא צלח אבל בשבוע הבא יש להם גישור והיא דווקא אופטימית
רקע: קורינה בר (70) מהרצליה פתחה פרויקט לגיוס המונים שיאפשר לה לשלם לבעלה 50 אלף שקל בתמורה לקבלת הגט שהיא מייחלת לו כבר 33 שנה.
ב-1988 היא פתחה תיק ברבנות לקבלת גט ובמקביל הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה לחלוקת הרכוש. בית המשפט חייב את הבעל למכור את הבית ברעננה והם התחלקו בסכום. גט היא לא הצליחה לקבל. לפני 15 שנה היא פגשה במיאמי גבר יהודי שהיה בן זוגה במשך חמש שנים. הם ביקשו להתחתן אבל לא יכלו לעשות זאת כל עוד לא קיבלה גט. בן זוגה הסכים לשלם לבעלה 100 אלף דולר תמורת גט, והיא חתמה על מסמך התחייבות לשלם את הכסף. בית הדין הרבני נתן לו תוקף של פסק דין. אחרי שנפרדה מבן זוגה נותרה עם החוב, ללא אמצעים לשלם. בית הדין הרבני הציע לקצץ את החוב ל-50 אלף דולר ולפני כשנה וחצי הדיינים שכנעו את הבעל להוריד את סכום החוב ל-50 אלף שקל. בשלב זה הכריזה קורינה על הפרויקט למימון המונים. אבל הפרויקט נכשל. היא גייסה אלפי שקלים בודדים, וזה חיזק אצלה את התובנה שחלחלה בה עוד קודם לכן – עד כמה התשלום לבעלה אינו מוצדק.
עם הפנים ל-2022:
בעקבות הפרסום ב"ידיעות השרון" הוזמנה קורינה לראיונות בתקשורת. "דיברתי שם על האפליה בין גברים מסורבי גט לבין נשים עגונות", היא מספרת.
בשלב זה נפתחה מחדש תביעת הגט שלה כולל דרישה לביטול ההסכם לתשלום הכסף לבעלה באמצעו עורכת דין של העמותה. על פי הנוהל, יש לקיים תהליך גישור לפני הגשת התביעה מחדש. מועד תחילת הגישור נקבע לשבוע הבא. אם בעלה לא יופיע לגישור או אם התהליך ייכשל – היא תוכל להתקדם עם התביעה לגט. "אני אופטימית", היא אומרת.
