"לוחם, גיבור, מפיץ אור": הידיעה על נפילתו בקרב של הלוחם הגיבור הוד שרייבמן, יליד העיר כפר סבא, שהתגורר בצופית בשנים האחרונות עם רעייתו, יובל, היכתה בהלם רבים מאוד בקרב תושבי אזור השרון: "הוא פיזר אור וערכים בכל אשר פנה".
הוד ז"ל, בן 27 נישא לבחירת לבו רק לפני כשלושה חודשים, בוגר חטיבת בר לב ותיכון גלילי בכפר סבא, היה בן כיתתו של רס"ן טל גרושקה ז"ל, שנפל בקרבות בשבעה באוקטובר.
קראו גם:
העיתונאי אלמוג בוקר ספד לו: "הוד היה מהראשונים שהגיעו לזיקים בשבעה האוקטובר, נלחם על הבית שלנו כאילו היה זה הבית שלו. לא זכיתי להכיר את הוד, אבל החברים בכיתת הכוננות של הקיבוץ מספרים שבתוך כל השחור של הימים הראשונים, הוא היה נקודת אור. עשרה ימים הוא נלחם כאן נגד המחבלים ומאז לא הפסיק להלחם בתוך הרצועה. והלוואי שנהיה ראויים לו, שנהייה ראויים להם. רס״ן הוד שרייבמן, גיבור ישראל, הגיבור שלנו בזיקים הובא היום למנוחת לאחר שנפל אתמול בקרב בצפון הרצועה, תודה הוד".
חברו הטוב, יואב כץ, ספד לו: "אני אשקר אם אגיד שאני לא מאמין, עד אתמול הרגשתי בר מזל באיזשהו אופן, המלחמה הארורה הזו לא חדרה את המעגלים הקרובים שלי. הכרתי לא מעט שנהרגו ונפצעו אבל לא החברים הקרובים, לא מישהו מהמשפחה. אבל ככל שהמלחמה התארכה חשבתי לעצמי שבסוף זה יגיע גם אליי, אז דמיינתי, לא מעט פעמים, את המעמד הזה.
"כי ככה זה כשגיבורים, הוד אהוב שלי, אבל גיבורים אמיתיים, לא מהסרטים, גיבורים בלי כוחות על, שהם אנשים, והם פגיעים. כולם רוצים להיות גיבורי על כשהם קטנים, אבל הרוב המוחלט, כשמבינים את המשמעות שכרוכה בדבר, בוחרים בחיים קצת יותר נוחים, עם פחות סיכונים. לא אתה הוד.
"אני אומר בכנות, מעט קינאתי בך, חזרתי לשגרה אחרי לא מעט ימי מילואים ולא מצאתי את המשמעות בדברים, חשבתי עלייך ועל כמה העשייה שלך משמעותית. לא סתם משמעותית, אתה היית בנקודת החיכוך הכי משמעותית של המדינה שלנו בתפקיד מ"פ לוחמים! 448 יום! שאתה מ"פ לוחמים, שום תפקיד מטה, שום חופשה ארוכה, 448 שזה מה שאתה עושה, מוביל לוחמים בשדה קרב. וחשבתי לעצמי, בקרוב זה ייגמר ואתה תוכל להגיד את כל זה לעצמך, תוכל להסתובב בגב זקוף וחזה נפוח ולדעת, באמת, שאתה גיבור. כל כך הערכתי אותך, דיברתי עלייך כל כך הרבה, חמש דקות לפני שהודיעו לי סיפרתי עלייך בגאווה, תחזיק מעמד, רק עוד קצת...
"הוד, הייתה לנו תקופה טובה, זכיתי לראות אותך מתחתן ומאושר עם יובל, זכיתי להלחם איתך מעט יחד, להיות פקוד שלך לרגע, לראות אותך בכובע הצבאי שלך אחרי כמעט 10 שנים ולהתגאות בך. שבוע שמבחינתי היה על גבול הבלתי נסבל בהקפצה מהבית לכניסה לעזה בתוך כמה שעות הפך להיות באופן מסוים מעמד מרגש, כי פגשתי אותך, כי היינו ביחד, כי היה לנו זמן איכות שלא היה לנו שנים.
"הוד, לפני שהיית הגיבור של כולם היית חבר שלי, הרבה מאד שנים. רגעים רבים שיישארו עכשיו רק שלי, בלי מישהו לחלוק אותם איתו. חוויות עתידיות שייעדתי לנו שלא יצאו לפועל. היית כזה עדין וטוב לב, התקשתי לדמיין אותך לעתים מחזיק פאסון צבאי, חספוס כזה שיש לאנשים שממשיכים בצבא, פוזה. אבל אתה, לא היית צריך שום פוזה, כשהגיע השעה הלכת ועשית בלי הפסקה. הסיבה - היה לך אני פנימי חזק, זו הייתה העוצמה הגדולה שלך, אני פנימי שמנצח כל פוזה, שיכול לאתגרים שהרוב לא מסוגלים להם, אני פנימי שאפשר לך להוביל עשרות פקודים בשדה קרב, שאפשר לך להתמודד עם חוסר הערכה לעתים, שדחף אותך קדימה כל הזמן.
"אני פנימי כזה חזק לא מגיע יש מאין. מישהו צריך לטפח אותו ואת זה דאגו לעשות ההורים המקסימים שלך עמיר והדס. הוא צריך רוח גבית אדירה שקיבלת מאשתך המדהימה, יובל ומכל האחים לבית משפחת שרייבמן, הקטנים והגדולים. בתוך תא משפחתי כזה יכולת לצמוח, לפתח את האני הפנימי העוצמתי שלך ויכולת להיות מה שבא לך לראש.
"משפחת שרייבמן, אתם משפחה עומצתית ונדירה, תהיו גאים במה שנתתם לו ותעברו את זה ביחד עם כל הכאב. הוד, אני מאושר שהיית חבר שלי, אני גאה באדם שהיית ואני מצדיע לך ולכל הגיבורים והגיבורות שלנו. נהיה ראויים לכם. אוהב אותך".
חברו הטוב רועי לבב הספיד בהלוויה: "יש רגעים בחיים שפוגשים בהם נפש תאומה. זה יכול לקרות בצופים, במכינה, בצבא או בטיול הגדול ואפשר גם לחיות חיים שלמים בלי לפגוש אחת כזאת. נפלה בחלקי הזכות לפגוש נפש תאומה אחת, בצבא, וזה היה הוד.
"בהתחלה זה לא היה נראה כמו מאצ׳ טוב, אני זוכר שהוד הגיע אלינו לצוות אחרי קורס חובלים, היינו בהכנות לפני שבוע שטח בבא״ח והילד החמוד והחייכן הזה לא הפסיק לזמזם ולשיר שירים של לאה גולדברג וחוה אלברשטיין. בראש אמרתי לעצמי מה הוא שר את השירים האלה?? שיחליף למשהו מרים איזה עומר אדם אייל גולן, אנחנו רגע לפני שבוע שטח צריך להיכנס לראש!
"אני לא רוצה שיתקע לי שיר של לאה גולדברג בראש תוך כדי אקט זחילות או מסע אלונקות! אבל לא עברו כמה שבועות והתאהבתי בהוד, כל הצוות התאהב בהוד, בקסם שלו, במתיקות שלו, בחיוך היפה, בעיניים הירוקות, בטוב הלב, בחוש ההומור, בתמימות, בשנינות, בצחוק המתגלגל, אופטימיות ובעוד כל כך הרבה תכונות שהפכו אותך לחבר אמת, ולחבר צוות הכי טוב שיכולנו לבקש.
"היה לנו תחביב משותף לי ולהוד, וזה היה לדמיין שאנחנו כותבי מערכונים בארץ נהדרת או בפרלמנט ובעזרת הרבה דימיון וחוש הומור, שלדעתי הוא משובח אבל אפשר לחלוק על זה, היינו מבלים שעות ומפליגים בפנטזיה על מערכונים ודמויות שהיינו ממציאים. אלו היו הרגעים הכי מצחיקים שהיו לי בחיים. לרוב הייתי מגיע עם איזה רעיון, והוד עם יצירתיות ודימיון מופרע היה יוצק לתוכו את הדמויות עם חיקויים שלא היו מביישים את אלי ומריאנו או אסי כהן, היה לו כשרון אדיר בזה.
רס"ן הוד שרייבמן ז"ל
(צילום: לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)
"כשהיינו מגיעים לאירועים של הצוות ותקועים בפקקים, הוד היה מתקשר אלי וגם פקק של 3 שעות היה עובר בדקה, כזה אתם מבינים חופרים אבל עם הומור. תוך כדי הייתי כותב בתיקייה בפתקים של האייפון את הרעיונות שהיו עולים לנו, והשבעתי אותך שיום אחד אנחנו נעשה עם זה משהו, אפילו דברנו על ללכת לקורס משחק ביחד כדי שלא רק יובלי תסבול את החפירות שלנו אלא גם עוד אנשים. השבוע עלה לי רעיון לעוד מערכון, רציתי לחכות לסופש להתקשר לספר לך עליו אבל לא יכולתי להתאפק וכתבתי לך בשלישי שעלה לי רעיון למערכון ואתה ענית לי למחרת ״זה יוציא אותי מעזה?״
"אם הייתי יודע מה עומד לקרות יום לאחר מכן הייתי הולך ברגל לעזה ומוציא אותך משם, הייתי עושה הכל להוציא אותך אחי. התשובה הזאת מצמררת אותי, אני פשוט לא מאמין שזאת השיחה האחרונה שלנו. אחי הוד, אתה לוחם אמיתי, מלח הארץ, הבנאדם עם הלב זהב הכי גדול שהכרתי בחיים, אני רוצה להגיד תודה למשפחת שרייבמן שגדלתם כזה ילד לתפארת, תודה ליובלי שעשית את הוד מאושר ויחד הייתם הזוג הכי יפה שראיתי. הוד אני מודה על הזכות שניתנה לי לפגוש אותך, נפש תאומה. נוח על משכבך בשלום. אוהב אותך לנצח".
חברת המשפחה, לילך ליברייך בן יעקב: "הודי הילד המיוחד שכבש את ליבנו עם עיניים גדולות וירוקות, חבר נפש קשוב ואכפתי, עם סקרנות ושאלות לבלוע את העולם, רהוט, שנון, חכם, טוב לב. הודי, הבן של הדס חברה שלי - איננו. כשאיתיו שלנו התגייס ציירתי לו יונה ותליתי מעל המיטה. אחכ נתתי לכמה חברים שלו, וגם לחברות שלי שביקשו לתלות מעל המיטה של הבן-בת. נשארו לי מעט יונים, כמעט ולא. ומי שנשארה, המון פעמים אני עולה עליה עם שמיים. יונה זה תקווה, יונה זה שלום ביניינו. יונה נשלחה להביא אדמה ותם המבול. והמבול לא תם. לפני שנה וחצי, לפני המלחמה הארורה, כשהוד ביקר אותנו וראה את היונה מעל המיטה של איתי, הבטחתי לו שאצייר לו יונה - הוא כל כך שמח. לא הספקתי לצייר לו יונה והוא איננו. עם הודי הלכו התקוות והחלומות שהיו לו ולמשפחתו. עם לכתו של הודי הלכה חברות נפש מיוחדת אוהבת קדושה של איתיו שלנו. אין מספיק מילים לתאר את שיברון הלב והכאב. ימים חשוכים ועצובים - בחנוכה. סליחה הודי אהוב שלנו שלא הצלחנו להביא את היונה".
