סגן נועם, 22, מהוד השרון, למד בתיכון "הדרים". בגיל 5 החל בלימודי הפסנתר והיה נחשב למוזיקאי מחונן, הוא התחרה בתחרויות רבות ואף דורג במקום שלישי בארץ.
הדרך הייתה סלולה לתוכנית "מוזיקאי מצטיין" בצה"ל אך נועם החליט שהוא רוצה לעסוק בתפקיד משמעותי ברמה הכי גבוהה שניתן בצבא וכך, כשקיבל את הזימון לקורס טיס הוא החליט שזאת המטרה והוא ינסה להגשים אותה. "הגעתי לנקודה בחיים שאני צריך לבחור והחלטתי שאני רצה לעשות משהו משמעותי בצבא", הוא מספר. "זאת היתה החלטה מאוד קשה אבל בסוף הלכתי על זה. המיונים תמכו בזה, התחלתי לעבור שלב אחר שלב עד שהגעתי להחלטה שזה משהו שאני מאוד רוצה. אני חושב שזה משהו משפחתי – תמיד המשפחה שלי כיוונו אותי לעשות את הטוב ביותר שלי".
עם תום הלימודים התגייס נועם לקורס 174, הגיע עד השלב הראשוני במגמת קרב ובמהלך טיסת הסולו איבד הכרה. לאחר בדיקות נמצא שיש לו גידול בחזה. הרופאים התנגדו לחזרתו לקורס ובטח שלא למגמת קרב ואף המליצו על שחרורו מהצבא. למרות הכל וכנגד כל הסיכויים, החלים, הגידול התגלה כשפיר, הוא חזר לקורס 175 למגמת הקרב.
"אי אפשר להסביר במילים פשוטות מה זה קורס טיס. אני זוכר שהמפקד שלי אמר לנו בהתחלה שאחרי שסיים קורס טיס הוא הרגיש שהוא מסוגל לעשות הכל. אני חשבתי שהוא מגזים, היום אני מזדהה עם זה במידה מסוימת. הכל תלוי כמה אתה מאמין בעצמך וכמה אתה רוצה את זה. הקורס הזה פשוט מטורף. הוא מייצר תחושת מסוגלות מדהימה, נותן כלים לחיים, רק מזה שהוא מלמד אותך על עצמך ואיך למנף את היכולות שלך".
מה נתן לך את הכוח להמשיך את הקורס הקשה למרות הקשיים שעברת?
"אבא שלי היה בקורס טיס עד שנפצע ולאחר מכן משיך בשירותו הצבאי כקצין מצטיין בחיל השריון. אני מאוד קשור לאבא שלי ורואה בו דמות מוערכת ומודל לחיקוי. דוד שלי היה טייס קרב ולחם בצורה מבצעית במלחמת לבנון הראשונה.
" בגלל הסיבוך הרפואי שעברתי אני נמצא בקורס הזה כבר 4 שנים. החברים שלי כבר לוחמים ובקרוב ישתחררו מהצבא, ואני מחכה כבר להזדמנות להשפיע. בסופו של דבר הכל תלוי בי וביכולות שרכשתי, עכשיו אני מרגיש שאני סומך על עצמי ויש בחיים דברים מסוכנים יותר מאשר להטיס מטוס".
