בזמן שקבוצות הספורט הושבתו והמתינו בדריכות להחלטה שתחזיר אותן לפעילות (וזה סוף סוף קרה ב־14 החודש), במועדון הכדורסל של מכבי הוד השרון עמלו על רכש מפתיע.
לא מדובר בסנטר או ברכז חדש שהצטרף לקבוצה אלא בנשיא החדש של המועדון - עופר דומינגז. איש התקשורת והספורט מצטרף לקבוצת הכדורסל של העיר בה הוא מתגורר, ויש לו תוכניות גדולות.
בתפקידו החדש יטפל דומינגז בין השאר בנושאי שיווק ותקשורת, וגם בנושא החיבור לקהילה והחינוך במחלקה הצעירה.
חי שנים בכדורסל
"מי שמכיר אותי יודע שכדורסל לא חדש עבורי", אומר הנשיא החדש. "זה לא שלקחתי כאן קבוצת קריקט. אני חי שנים בתוך הכדורסל. יש לי עבר בתחום. אפילו בניתי את הקבוצה של יקנעם/מגידו שעלתה לליגת העל ולא מימשה זאת. עבדתי גם בעמק המעיינות. אני אפילו מאמן כדורסל בקבוצת בליגת ההורים. הכדורסל קרוב מאוד לליבי. נפגשתי עם היו"ר אורי אשכנזי, איכשהו שילמתי להם והם הסכימו לקבל אותי".
מדובר בתפקיד בהתנדבות מלאה?
"זה תפקיד שאשכרה כמעט וקניתי. התפקיד הזה משלב עבורי דברים שאני מאוד אוהב. כדורסל, אנשים, חינוך, בידור, קהילה. יש מעט מאוד מקרים שמצליחים לחבר אותך לכל הדברים שאתה אוהב. זה אפילו יותר מטלוויזיה. כאן יש עולם שלם עם המון דברים שאני נהנה לעשות".
הלכת לעשות את זה במועדון קטן יחסית בליגה השנייה.
"נו, איפה נבנה דברים? איפה האתגרים הגדולים? במקומות שאפשר לבנות ולהקים. יבוא עכשיו מישהו למכבי תל אביב, מה הוא כבר יכול לשנות ולהוסיף? עשו שם הכל. כאן בהוד השרון זאת שמורת טבע. יש כאן קהילה אדירה, יש אגודה נהדרת. אנשים ש-15 שנה נתנו מהחיים שלהם ועשו דברים נהדרים. אגודה בלי חובות שמצליחה לשרוד בליגה קשוחה. מצליחה להגיע לכל כך הרבה ילדים ובני נוער ולהקנות להם עולם ומלואו".
מה בדיוק אתה הולך לעשות במועדון?
"ראשית זה המימד החינוכי. יש לי פרויקט גדול שאני מרים שנקרא 'סלים וערכים'. מערכי שיעור ואימון שמוקדשים לערכים תוך כדי משחק. אני מתכוון להקים פלטפורמה שיווקית שלא הייתה, לפתוח קרן בינלאומית, הכל לטובת הילדים והנוער. למרות שאני נשיא הקבוצה הבוגרת, חשובה לי מאוד המחלקה הצעירה. אעזור גם בדוברות ותקשורת, וגם בחיבור בין גורמים בעיר למועדון. אני מחפש אנשים עם זיקה לחינוך והשקעה בילדים".
יש גם מטרות מקצועיות?
"שמע, לעלות לליגת העל זאת לא מטרת העל. המטרה היא להוציא ילדים להיות בני אדם מעולים לפני שיוצרים שחקנים טובים. לעלות לליגה הבכירה זה יהיה בונוס מיוחד, אבל לפני כן ניתן דגש בדברים האחרים".
עכשיו מנסים להחזיר את הספורט לפעילות. הבוגרים כבר יכולים להתאמן, אבל המחלקות הצעירות עדיין לא.
"חייבים לתת לספורט לחזור ולרוץ בכל הענפים ובכל הגילאים. זאת פגיעה גדולה מאוד. גם הליגות המקצועיות נפגעות, ובטח הילדים. זאת מכה אדירה לדור הצעיר. הם הולכים לאיבוד. אין שום מקום שבו הילדים יכולים להוציא אנרגיה, להיפגש, לשמוח ולזוז. זאת מכה ספורטיבית עצומה לספורטאים צעירים. חלקם לא בטוח יחזרו, יווצרו פערים. אם הייתי יכול הייתי מארגן את הליגה הבלקנית לילדים".
חוזקה של קבוצה
ויש סיבה טובה לכך שדומינגז (50, נשוי ואב לשלושה. בעל חברת סטארט-אפ בתחום הדאטה) כל כך רגיש לנושא הילדים. עופר נולד לשני הורים שהגיעו מספרד והשתכנו בחיפה. אביו נפטר כשהיה רק בן 3, אימו לא יכלה לשאת בגידולו ושלחה אותו לקיבוץ סאסא. דומינגז הצעיר נאלץ לפלס את דרכו בכוחות עצמו, והצליח לחלוף על פני לא מעט משוכות בדרך. על אף הילדות הקשה, הוא עשה דרך יפה מאוד והיום הוא נחשב לאחד מאנשי התקשורת המוערכים בארץ.
"גדלתי כיתום מאבא בגיל צעיר מאוד, אני מגיע ממשפחה מרוסקת", הוא מספר. "לא משפחה דלת אמצעים אלא ללא אמצעים בכלל. אמא שלי שלחה אותי לגדול בקיבוץ. גם היום יש לא מעט ילדים אבודים, וחייבים להגיע אליהם. לפעמים הספורט והכדורסל זה כל עולמם. בואו לא נתבלבל, אומרים שבשרון יושבים טוב, אבל גם כאן יש ילדים עם בעיות גדולות. יש כאן חבר'ה שאני מסתכל עליהם בעיניים, ורואה את המבט שלי כשאני הייתי בגילם. הם צריכים אותנו חזקים בשבילם היום יותר מתמיד, ולכן אני מתעקש לעזור להם. אולי הם לא ייצאו לברון ג'יימס, אבל הם יקבלו ערכים וכלים לחיים והזדמנות שווה".
כשהיית ילד פגשת אנשים כמוך?
"פגשתי אנשים שעזרו לי. אבל בעיקר למדתי על חוזקה של קבוצה. הגעתי לקיבוץ עם קבוצה גדולה של ילדים שהגיעו מרקע דומה לשלי, ואני עדות לכוחה של קבוצה ומה היא יכולה לעשות. היא יכולה לשנות תפיסה של ילד שאומר לעצמו - שהחיים שלו אבודים, ושאין לו סיכוי, ושלעולם הוא לא יצליח - למקום הזה שהוא מאמין שהוא כן יצליח וכן מגיע לו. יש כוח אדיר לקבוצה. אוספים ודוחפים אותך ליעדים ביחד ולא לבד. גם כמדינה אנחנו צריכים לנהוג ככה".
אתה בקשר עם אימך כיום?
"לא ממש. אמא שלי לא אוהבת שאני אומר את זה: 'אתה לא בא לבקר אותי 15 שנה'. אנחנו לא בקשר טוב. אני לא הילד המושלם, אבל מנסה לעשות את המיטב כאבא. הקמתי משפחה מדהימה. יש לנו שלושה ילדים נהדרים, ואני נותן לילדים שלי את כל מה שיש לי. אני אבא בעייתי. נותן להם יותר מדי. מפצה על כל מה שאני לא קיבלתי".
הבנתי שאתה גם כותב ספר שיתבסס על סיפור חייך.
"אלה סיפורים קצרים מהחיים - עצוב, מצחיק, הכל. אני דווקא עסוק מאוד, אבל מוצא זמן גם לזה".
קל לאבד שליטה
המגפה שהשביתה את המדינה כולה וכמובן גם את ענפי הספורט המרכזיים, תופסת גם מקום מרכזי בחיי היום יום של דומינגז. "אני מהאנשים שמצייתים, אני לא ממכחישי הקורונה", הוא אומר. "אני עושה את מה שאומרים לי. אני מאוד שומר על החוק והסדר, ויודע שעדיף לא לעשות בלגנים ואנרכיות ולהבין שבסוף יש כאן משטר שצריך להתנהל בצורה מסודרת וחוקית וצריך לפעול בהתאם לכך".
יש מי שטוען שהכל כאן פוליטי, כולל הקורונה.
"בטח שיש משבר פוליטי גדול, אבל צריך להפריד. הקורונה קיימת, דיברתי עם הרבה אנשים שחלו ועבר עליהם משהו קשה, ואני לא חושב שביבי בא לעשות עליהם סיבוב. קל מאוד לאבד שליטה, וזה מה שקורה כאן. החורף בפתח ונראה מה יהיה. אני חושב שהמדינה צריכה להרים את האזרחים שלה. צריך לפצות אנשים בהרבה מאוד כסף. אנחנו בשנה אבודה וצריך לשלם להם כמו שצריך כדי שיוכלו להרים את הראש מעל המים. המחאה צריכה להיות כלכלית ולא פוליטית. זה לא עניין של שמאל או ימין. בסגר הראשון לא דיברו פוליטיקה אלא על העניין הכלכלי וכולם היו מאוחדים. הפכנו ממאוחדים למפולגים".
אז אני מבין שאתה לא נמנה על אנשי הדגלים השחורים.
"ממש לא, להיפך. אני כועס עליהם , על יאיר לפיד ועל כל החבר'ה האלה עם ה'קריים מיניסטר' וכל הבולשיט הזה עכשיו. הם שיסעו את המדינה. יש מאבק בווירוס הזה ובפן הכלכלי בעקבותיו. עזבו אתכם ימין או שמאל. גם ביבי יילך בסוף. לקחו את כל המאבק הזה לפוליטיקה. אז עכשיו מה עשינו? אנחנו חברה שסועה, גם נלך לבחירות עוד חודש או חודשיים, וגם ניכנס לחורף עם הקורונה. באמא שלכם, יאיר לפיד זה המשיח? גנץ? בנט? זה לא קשור אליהם. זה גדול מהם. צריך להיות כולם ביחד עכשיו. אני לא ביבי ולא כלום, אבל חושב שאנשים צריכים להתמקד בקטע הכלכלי ולא ליפול למלכודות פוליטיות".
יש תחושה באוויר של מלחמת אחים. הרשת מלאה בהשמצות קשות מכל הכיוונים.
"זה נורא ואיום מה שקורה ברשת. אבל שמע, התקשורת, ואני מגיע מהעולם הזה, מגדילה דברים. אני לא מדבר אם היא אובייקטיבית, אינטרסנטית, מקבלת כסף וכו', וברור שכל התשובות נכונות, אבל התקשורת מעצימה דברים, ומשום מה הלא טוב הופך להיות ממש גדול לנגד עינינו. כל מילה הופכת לכותרת. כל דחיפה של שוטר הופכת למסע אלימות. לתקשורת יש חלק בהגדלת הפערים בינינו. אני לא חושב שהיא עושה את עבודתה. התקשורת הייתה צריכה להקדיש יותר זמן לטיפול בקורונה מאשר בליבוי היצרים. לדבר יותר על מרחק, מסיכה, היגיינה. כל מהדורה צריכה להיפתח ולהיסגר עם זה, כי ככה מטפלים בעניין".
ישנם אנשי ציבור שבעצמם מפרים את ההנחיות, ולכן גם הציבור מרשה לעצמו לפרוק עול.
"זה מרגיז אותי, אתה יודע למה? לשבת בבית ולראות מישהו הולך בלי מסיכה ולומר: 'אה, אם הוא לא שומר, אז למה שאני אשמור?', זה לא רציני. לאן זה מוביל? אלה אחלה תירוצים. כולם צריכים לשמור. ברור שיש כאן משבר מנהיגותי, ברור שיש כאן דברים רבים לשפר, אבל למה משתמשים בזה כרישיון לעשות משהו שפוגע בכולנו? הדוגמה צריכה להגיע גם מהעם. שאנשים ידאגו ליקרים להם. די עם שמאל וימין, הרגתם אותנו. בואו קודם כל נשמור על ההנחיות, והיינו כבר מנצחים את זה".
אגב, בכדורסל המקומי, להבדיל מהכדורגל, לא היו הדבקות בקורונה.
"זה כי בכדורגל עושים מסיבות ובכדורסל שמרו. שמעתי שבהפועל בחדרה הביאו אורגניסט שעשה שם יומולדת. האורגניסט חלה בקורונה, בום, חצי ליגה נהייתה חולה אחריו. בגלל אורגניסט מחדרה אין כדורגל, זה הזוי. תראה מה עשו באנ.בי.איי, פשוט מדהים. שמרו על סופר תחרותיות, נכון יש פחות אווירה, אבל עדיין מדהים. זה מראה שאפשר. עכשיו כשמחזירים את האימונים של קבוצות מקצועניות, השלב הבא הוא לדאוג לכל הילדים שעושים ספורט בארץ".
תסחוף אחריך אנשים נוספים שיתגייסו למועדון בהוד השרון?
"אני פונה לאנשים מהוד השרון שיבואו, יצטרפו, ייתנו יד ויתמכו בקהילה ובילדים. אני לא מדבר על להביא כסף כדי להביא שחקן זר, אני מדבר על סיוע לילדים של העיר. לילדים שאוכלים כאפה רצינית בגלל הקורונה. צריך לעזור להם, זאת תקופה קשה וצריך לדאוג לחבר'ה הצעירים, הם העתיד של כולנו".
