כבר כמה שנים שפיני גרשון, שיש רבים שיגידו כי מדובר במאמן הטוב ביותר בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי, נמצא קצת מחוץ לאור הזרקורים. הפעם האחרונה שבה אימן קבוצה גדולה הייתה לפני כמעט עשור, אבל גרשון לא נעלם לשום מקום.
את הידע העצום שלו ניווט לטובת טיפוח הדור הצעיר, בתפקיד המנהל המקצועי של נבחרות ישראל באיגוד הכדורסל, ובקיץ האחרון נחת בכפר סבא בעמדת המנהל המקצועי, במטרה להרים פרויקט שבסיומו, כך על פי החזון של אנשי המועדון, הקבוצה תגיע לליגת העל.
הפנים של המועדון
אז מה גורם למי שגרף אין-ספור תארים מקומיים, ושהניף שלוש פעמים את גביע אירופה עם מכבי תל אביב, לחשב מסלול מחדש ולהגיע לצפות במשחקים בליגה הארצית מול בית"ר כפר יונה והפועל מעלות?
הכול החל בקיץ האחרון כשבכפר סבא, שירדה לליגה הארצית, שברו את הראש מה לעשות עם המועדון. בסופו של דבר הוחלט לפנות לעו"ד צ'רלי בוזגלו, תושב העיר, ששני בניו שיחקו במועדון והפכו למאמנים צעירים במחלקת הנוער. המטרה הייתה להיעזר בבוזגלו כדי שינסה לגייס בעבורם משקיעים, אבל אז החליט בוזגלו לכוון גבוה. הוא הרים טלפון לפיני גרשון, וכל השאר היסטוריה. כך החל הרומן בין גרשון להפועל כפר סבא.
"זה עניין אותי מהרגע הראשון", מספר גרשון השבוע. "בשנים האחרונות אני מתעסק בנושא קידום הצעירים בכדורסל הישראלי. אני מכיר היטב את הפועל כפר סבא. יש כאן מועדון גדול עם אפשרות נהדרת להתקדם. יש 25 מאמנים במחלקה, שהיא הכי גדולה בארץ, ויחסית לעיר כמו כפר סבא עם 100 אלף תושבים, מספר השחקנים במחלקה הוא מדהים. אין סדרי גודל כאלה. עשו שם נפלאות בנושא הכדורסל. יש כאן חזון. לקחת ילדים שהבסיס שלהם בפירמידה הוא ענק, ולהביא אותם למקום הכי גבוה שאפשר. יש כאן שחקנים בנבחרות הקדטים והנוער, והמועדון יכול לייצר עוד ועוד שחקנים. אני כאן כדי לעבוד עם השחקנים האלה, וכדי לתת את הפיין-טיונינג בבוגרים".
כל מה שאתה אומר נכון, אבל מצד שני, בראש הפירמידה יש קבוצת בוגרים שנמצאת בליגה השלישית.
"המחשבה כאן הייתה כאן די פרובינציאלית. יש כאן אנשים טובים, אבל הם חושבים בקטן, וכדי להיות בצמרת הכדורסל הישראלי צריך קצת יותר. אני חושב שאני יכול לתת את תרומתי גם בממד המקצועי, וגם לסייע בגיוס כסף. אם אתה רוצה לעלות ליגות, צריך כסף ולא מעט. אני כאן כדי להיות הפנים של המועדון".
עזוב אותי מסיסמאות, בפועל, כמה שעות בשבוע אתה נמצא במועדון?
"הרבה. הייתי בכל הקבוצות, מגיל ארבע ועד הבוגרים. אני נמצא כמעט בכל משחק של הבוגרים, אני מגיע למשחקים של הקבוצות הצעירות. אני נמצא בהרבה אימונים. פעמיים או שלוש בשבוע אני נמצא במועדון. עובר במגרשים, רואה את האימונים, יושב עם המאמנים לישיבות מקצועיות. הם צמאים מאוד לשמוע ממני כדי להתקדם. מתוך 25 המאמנים כאן, יש לא מעט שרוצים מאוד להצליח והם משקיעים, מקשיבים ולומדים. אתה רואה את השיפור אצלם תוך כדי תנועה. אלה שלא משתפרים כנראה לא יכולים להגיע ליותר מזה".
עדיין לא מסתדר לי מה יש לפיני גרשון הגדול, שאימן ברמות הכי גבוהות באירופה, לחפש בקבוצה מהליגה השלישית? אתה הרי יכול להיות מנהל מקצועי בכל מקום בארץ.
"אני באמת יכול להיות מנהל מקצועי איפה שאני רוצה, אבל כאן יש לי אתגר גדול מאוד — לקחת קבוצה ממקום נמוך ולהביא אותה לצמרת הכדורסל הישראלי. פיתוח מועדון לא פחות מעניין מלהיות במועדון מצליח. אותי היום נושא הנוער מעניין יותר מלאמן קבוצה בינונית בישראל או באירופה. לא הכול בחיים זה כסף. אני נהנה מאוד בכל פעם שאני מגיע לכיוון כפר סבא".
בשנה שעברה התחלת פרויקט דומה בחבל מודיעין, אבל הרומן שם הסתיים די מהר.
"הצלחנו לעלות ליגה. כפר סבא זה אתגר גדול יותר. במודיעין אם תגיע ל-200 ילדים זה הישג ענק, ובכפר סבא יש פוטנציאל של 3,000 ילדים. כל שנה נוסיף עוד ילדים. יש כבר משפחות של אחים שמשחקים כאן. בשנה הבאה אנחנו מרימים את פרויקט האקדמיה לכדורסל. נביא ילדים מכל הארץ שיוכלו לגור כאן, ללמוד ולשחק כדורסל".
ובכל זאת, למה לא הלכת להיות יועץ מקצועי במועדון גדול יותר?
"כל מקום היה לוקח אותי לתפקיד הזה. צ'רלי תוך חמש דקות הצליח לעניין אותי, וידעתי שאני הולך על זה. ממש כמו במשחק כדורסל, אני מקבל החלטות מהירות. להפועל כפר סבא יש הפוטנציאל, הצבע, הקהל והיכולות לעשות דברים נפלאים בכדורסל הישראלי".
אני מקווה שאתה לא אוכל להם את כל התקציב. אני מניח שאתה לא עובד כאן בהתנדבות.
"אתה מדבר על כסף? אתה חושב שאלה משכורות של ליגת העל? אני מרוויח כמו מאמן בליגה לנוער".
שילמדו להסתדר
פיני כבר לא ילד. הוא בן 68, אבל האנרגיות הבוערות, הכריזמה הכובשת והתשוקה הבלתי נגמרת לכדורסל משאירים אותו צעיר לנצח. הוא מצחיק, שנון, ובעיקר חד ויורה בצרורות לכל עבר.
לא מדגדג לך לחזור לאמן ברמות הגבוהות?
"לא. אני עושה משהו שאני אוהב. אני עובד עם הנבחרות הצעירות, ויש לי את הפרויקט בכפר סבא".
אני לא מאמין שבא לך לאמן. נגמר החשק?
"את מי לאמן? את ריאל מדריד? סדר לי את הג'וב שם, ואני מתחיל לשחות לשם. אם יאתגרו אותי — אתאמץ. כל השאר פחות מעניין אותי".
זאת אומרת שרק הצעה מצסק"א, מריאל או מקבוצות בסדר הגודל הזה יכולה לעניין אותך?
"בדיוק. להביא ילד בן 13 עד נבחרת ישראל ולהצמיח שחקן — הרבה יותר מעניין אותי היום".
אז לא נראה אותך חוזר לפרקט?
"לא בשלוש השנים הקרובות".
אז יאניס ספרופולוס יכול להיות רגוע במכבי תל אביב. מה דעתך על ההצלחה המסחררת שלו?
"מאמן רציני מאוד. למד והשקיע. עבד כעוזר מאמן תחת מאמנים טובים ולמד מהם. בן-אדם ממוקד מטרה, ויודע גם איך להתנהל, שזה חשוב מאוד. רק ידע זה לא מספיק. יאניס יודע להתנהל במועדון כדורסל בסדר גודל של מכבי, וזה דבר לא פשוט. הוא יודע לנהל ולהתנהל. הוא הגיע למכבי אחרי שכבר היה באולימפיאקוס".
האמנת שדווקא התלמיד שלך יוציא את מכבי תל אביב מהשבר הענק שהיא הייתה שרויה בו בשנים האחרונות?
"כל הדברים התלבשו טוב ביחד. הוא מאמן טוב, הביא שחקנים טובים ובני אדם בלי אגו. הכול התחבר, וזה בדיוק מה שצריך בקבוצת כדורסל טובה ובריאה".
אתה עוד מייעץ לו?
"אני כבר לא יכול ולא צריך לייעץ לו".
מה סוד ההצלחה שלו?
"יש לו כריזמה, ומעל לכל הוא בן אדם. הוא יודע לעבוד תחת לחץ. יש לו דם יווני. השחקנים יחד איתו, וזה חשוב מאוד. הוא יודע טוב מאוד מה הוא עושה, וזה מצליח לו".
איך אתה מסביר את השיטפון של מאמנים יווניים בליגה הישראלית, ובכלל את העובדה שיש הרבה מועדונים שמעדיפים מאמנים זרים על פני ישראלים?
"אני לא שמח על כך. זאת הוכחה לא טובה לשני דברים: האחד, שאולי אין לנו די מאמנים טובים, ואני מקווה מאוד שיצמחו בקרוב עוד מאמנים. השני, זה אומר משהו לגבי ההנהלות. בסופו של דבר צריך לדעת להסתדר עם ההנהלות".
אז הבעיה היא שהמאמן הישראלי לא יודע להסתדר עם הנהלות?
"כולם באים בטענות להנהלות, אבל בסופו של דבר כשאתה חותם במקום מסוים, מאותו הרגע אתה צריך לדעת להסתדר עם ההנהלה. הם אלה שמביאים את הכסף".
אז אתה בעצם מחפש מאמנים שהם יסמנים? דווקא אתה, שלא ראית אף אחד ממטר כמאמן?
"אני מחפש מאמנים טובים שיודעים כדורסל, ויודעים איך להסתדר עם הממונים עליהם. מאמנים שמבינים שיש מדיניות, חזון ודרך, והם צריכים להשלים עם זה. המאמנים צריכים לדעת להתנהל נכון. לגבי ההנהלות, ודאי שהן לא מושלמות. רובן רחוקות מאוד מלהיות מושלמות, אבל אתה צריך לדעת להסתדר עם מי שאתה עובד איתו".
אתה אמרת אמן על כל דבר שההנהלה דרשה ממך?
"היו לי לא מעט חילוקי דעות במכבי, בראשון לציון ובכל מקום. ברוב המועדונים הייתי מעל ארבע שנים, במכבי הייתי תשע שנים. זה אומר שידעתי להסתדר עם האנשים, למרות חילוקי הדעות. אם אתה חותם על חוזה של חצי מיליון או מיליון וחושב שאתה אבו עלי ואתה יכול לעשות מה שאתה רוצה — זה לא נכון. כשישבת וחתמת, ידעת עם מי אתה הולך לעבוד. באמצע העונה הבנת שאתה לא יכול לעבוד עם האנשים האלה? תקום ותלך. למה אף אחד לא הולך? כי מדובר בכסף".
אתה דואג למעמד המאמן הישראלי?
"אני יכול לדאוג עד גבול מסוים. למאמנים מסוימים מגיע שישמרו עליהם, ויש מאמנים שלא מגיע להם שישמרו עליהם. הם גם קובעים את חוקי המשחק ברגע שהם חותרים אחד תחת השני, ומוכנים לבוא לעבוד בפחות כסף ובכל מחיר תוך כדי העונה. באחריות אני אומר את זה, יש מאמנים ישראליים שמצלצלים לאוהדים כדי שישפיעו על הנהלות שייקחו אותם. על אלה אתה רוצה שאני אשמור?".
בוא נדבר על דיוויד בלאט.
"זה סיפור עצוב, אבל דיוויד בחור חזק ואמיץ. ניסיתי לעזור לו בכל מה שיכולתי, לקשר אותו עם אנשים שיכולים לסייע לו עם המחלה. זה שהוא יצא החוצה עם הסיפור הזה, הוא עשה צעד אמיץ מאוד. המודעות למחלה גוברת בעקבות כך. אני מקווה שיידעו לטפל בו וימצאו תרופה שתאריך לו את החיים כמה שיותר. הוא מצא את הנישה שלו בניו יורק ניקס, וזה ייתן לו סיפוק. בן-אדם צריך להרגיש טוב עם המשך היצירה שלו, ודיוויד הוא אחד כזה שחייב להמשיך ליצור. הוא עושה את זה בניו יורק, וזה יעזור לו להתמודד".
מה איתך? לא בא לך לחוות קצת את האן-בי-איי?
"קודם כל, אני לא יכול לעבוד שם כי האנגלית שלי לא משהו. דבר שני, אחרי שראיתי מה הם עשו לדיוויד באן-בי-איי, הבנתי שגם שם זאת חונטה אחת גדולה. אם עוזר המאמן שלך חותר תחתיך בצורה כזאת, זאת ממש בעיה. שמע, בארץ יש לנו אמנם את קלגנוב שהוא אלוף עולם בחתירה, אבל יש לנו גם הרבה שיכלו לתפוס את מקומו, כי הם אלופי העולם בחתירות. יש אינטריגות בכל מקום. אני חושב שדיוויד מאמן הרבה יותר טוב מהרבה מאמנים באן-בי-איי, אבל אם בגלל שהוא לא משם או יהודי או ישראלי, בגלל זה הוא לא יאמן שם, זה מסביר הרבה מאוד על מה שקורה שם".
בלתי נתפס
השבוע יצאו לדרך ההכנות של נבחרת העתודה לקראת אליפות אירופה 2020 שתתקיים בקיץ, ואחרי שהדהימה את היבשת כולה עם שתי זכיות ברציפות, השחקנים הצעירים ינסו להגן על התואר ולסגור טריפל.
פעם שלישית גלידה?
"לא יקרה".
למה?
"לא תהיה פעם שלישית, גם הפעם השנייה לא הייתה צריכה להיות וגם הפעם הראשונה. אנשים מתרגלים לדברים טובים. מקומנו באירופה הוא 8-5, לצד מדינות עם אוכלוסיות גדולות יותר עם גנטיקה טובה יותר".
התחלת להנמיך ציפיות? זה לא פיני הישן והטוב שאני מכיר.
"מה שעשינו זה הישג בלתי רגיל, ממש בלתי נתפס. אחרי שזכינו בפעם הראשונה אמרתי שלא ניקח אליפות אירופה גם עוד 70 שנה, אז אחרי פעמיים צריך לחכות 140 שנה. הרבה תלוי במחזורים. נבחרת הנוער שעכשיו הולכת לעתודה לא הייתה מנבחרות הנוער הטובות באירופה, וכנראה זה ישפיע גם על העתודה. מאחר שאני מאמן הישגי, ומסתכל תמיד איך לוקחים את המקום הראשון, הפעם אני בודק איך אני לא נופל".
מה ריגש אותך יותר, הזכיות עם מכבי תל אביב בגביע אירופה או עם העתודה?
"יש לי חמש בנות, וזה כמו שתשאל אותי איזו ילדה אני אוהב יותר. כשזכיתי בפעם הראשונה באליפות אירופה שאלו אותי איך אני משווה את זה לעונת הדובדבנים. לכל הישג יש הקסם שלו. כל אחת מההצלחות מביאה איתה ריגוש אחר".
עד כמה אתה מעורב במה שקורה בנבחרות?
"מעורב מאוד. יושב על הספסל, מקבל החלטות גם בהרכב הנבחרת וגם בשיטה, ולפעמים, אם צריך, גם במשחק. המאמנים מקבלים את זה באהבה והכול בסדר. בית הלחמי מאמן מצוין ועשה דברים יפים, אבל גם הוא היה פתוח להקשיב לעצות. מדי פעם היו מאמנים שאמרו: לא הקשבנו וטעינו. הקרדיט על שתי אליפויות אירופה המדהימות הללו הן לאריאל בית הלחמי על מלא, ולפני כן קרדיט גדול לקטש על המקום השני. מי שמצליח בגזרות הללו, הסיכוי שלו לאמן את נבחרת ישראל הוא הכי גדול".
מצד אחד, עשינו שתי אליפויות אירופה אדירות ובלתי נתפסות. מצד שני, חוץ מדני אבדיה אין כאן סופרסטאר.
"כישרון על אתה לא יכול לייצר, כי זה דבר מולד. מיקי ברקוביץ' היה גדול השחקנים הישראליים. להגיד לך שאי אפשר לייצר עוד מיקי? זה לא נכון. אתה לא יכול לייצר אבדיה בגובה 2.06. בנבחרות הצעירות יש לנו בעיות. בכל נבחרת יש 'שרוך' אחד, ואז אתה הולך לשחק מול סרביה, קרואטיה, ספרד, והם באים לך עם חמישה שחקנים בגובה של 2.10. למזלנו, המשחק השתנה ויצא החוצה. אנחנו זורקים יותר מ-25 אחוז מהשלוש, ומשפרים את האחוזים. לדעתי, זה עניין של זמן שירחיקו את קו השלוש. מאמנים צעירים צריכים ללמד ילדים להתחיל לזרוק ממרחקים חדשים".
איך הרגשת כששמעת שקובי בראיינט נהרג?
"קובי היה מודל לחיקוי למיליוני שחקנים. זאת אגדה שאי אפשר להאמין שהסתיימה ככה. היו מקרים בעבר כמו דראזן פטרוביץ', אבל זה סיפור בלתי נתפס. קובי נתן השראה להמונים, ולא רק לספורטאים. מודל לחיקוי של התמדה, רצון להצליח, רצינות, תשוקה. קובי היה ספורטאי על. נדירים הספורטאים מהזן הזה. הוא היה עולה על הפרקט ומרוכז רק בדבר אחד. יש שחקנים שנכנסים למגרש, רואים את הקהל, נלחצים, ואז היכולת יורדת, רואים את השופטים והיכולת יורדת עוד, רואים את לוח התוצאות והיכולת יורדת שוב. את קובי לא עניין שום דבר. הוא הגיע למקומות הכי גבוהים בלחץ הכי גבוה, וידע בדיוק מה לעשות. קובי הוא בחמישייה הכי גדולה בהיסטוריה של הכדורסל. מייקל, קובי, לארי, מג'יק וקארים. בסוף אתה מודד את היכולות ברגעי הלחץ, והוא תמיד היה שם".
איפה זה תפס אותך?
"הייתי בבית, ראיתי את הדרבי התל-אביבי. אחרי ששמעתי את הבשורה המרה, הפסקתי לראות את המשחק והייתי מרותק לידיעות שהגיעו. זה היה כואב מאוד. זה מסוג האירועים שמשנים את ההיסטוריה של הענף. עוד ידברו ויכתבו עליו רבות. סיפור ענק וסוף עצוב. עם זאת, צריכים לזכור ולדעת שאנחנו אבק ברוח. צריך לחיות את הרגע. מה אנחנו? הבל הבלים. הדברים לא בשליטתנו".
