דרור קשטן ז"ל, שהלך השבוע לעולמו בגיל 79, היה אחד מגדולי המאמנים בכדורגל הישראלי – אם לא הגדול שבהם. הוא בטח היה המעוטר ביותר, עם 19 תארים: שש אליפויות, שישה גביעי מדינה (כולל שני דאבלים), שלושה גביעי הטוטו, שלוש פעמים אלוף האלופים ואפילו זכייה אחת בגביע ליליאן (המבוגרים עוד זוכרים את המפעל הזה, שהיה טורניר הכנה לעונה בהשתתפות ארבע הקבוצות שסיימו במקומות הראשונים בעונה החולפת). אבל מה שייחד את קשטן זה שהוא היה פורץ דרך, גם כמאמן וגם כשחקן. הוא עשה דברים שאף אחד לא עשה מעולם, וספק אם מישהו יצליח לשחזר אותם בעתיד.
גם ברק בכר יבדל"א זכה בשש אליפויות, אבל הוא עשה זאת עם הפועל באר־שבע ומכבי חיפה, שתי קבוצות עם בעלים שהעמידו לרשותו תקציבי ענק וכוכבים גדולים מארץ ומחו"ל. קשטן זכה בעצמו בשתי אליפויות עם מכבי והפועל ת"א העשירות יחסית, אבל ההתחלה והמקום שבהם הוא בנה את שמו ואת תהילתו היו בקבוצות הקטנות. עם הפועל כפר־סבא הוא זכה באליפות היסטורית ועם הפועל לוד בגביע מדינה יחיד בתולדותיה. אפילו בית"ר ירושלים לא זכתה מעולם באליפות עד שהגיע קשטן ועשה זאת איתה שלוש פעמים.
עשה הסטוריה
ההיסטוריה הראשונה שקשטן עשה הייתה עוד כשחקן בהפועל פ"ת. הוא עלה לקבוצת הבוגרים בעונת 1962/3 והספיק להיות שותף לאליפות השישית של המועדון והחמישית ברציפות, שיא ישראלי שלא נשבר עד היום. אבל עוד לפני כן עשה היסטוריה אחרת כשהיה לשחקן נבחרת הנוער הראשון שמוקפץ לנבחרת הבוגרת עוד לפני שהספיק לשחק בבוגרים של הקבוצה שלו. הוא רשם שלוש הופעות בלבד במדים הלאומיים, אבל הוא עוד יחזור לנבחרת בעתיד – הפעם כאיש מאחורי הקווים.
בקיץ 1971, כשהוא בן 27, שוחרר קשטן מהפועל פתח תקווה להפועל כפר־סבא תמורת סכום סמלי, בזכות שירותו הממושך בקבוצה, וגם בתחנה החדשה שלו הוא עשה היסטוריה. הוא רשם 58 הופעות כשחקן בכפר־סבא, כולל אחת בעונת הפרישה שלו, 1974/5, שבסיומה זכתה הקבוצה בגביע המדינה הראשון בתולדותיה.
הפועל כפר־סבא הצמיחה לאורך השנים לא מעט שחקנים, שחלקם הפכו אפילו לכוכבים (יצחק שום, ישראל פוגל ואלי יאני למשל), אבל המומחיות הגדולה שלה הייתה גידול מאמנים. המועדון דל האמצעים לא הצליח לשלם לשחקנים שלו שכר גבוה, ואת השלמת ההכנסה הם עשו כמאמנים במחלקת הנוער במקביל למשחק שלהם בקבוצת הבוגרים. אחד מהם היה קשטן, שעם המעבר לכפר־סבא אימן גם את קבוצת הנערים וב־1973 קיבל את קבוצת הנוער במקום שלמה שרף, שעבר לאמן את הבוגרים.
מחלטורה לקריירה
בדצמבר 1976 העיסוק הצדדי הפך לקריירה חדשה, שתהיה ברבות הימים מפוארת, הכי מפוארת שאפשר – אבל ההתחלה לא הייתה קלה. אריה רדלר התחיל את העונה כמאמן, אבל אחרי 13 מחזורים הקבוצה דורגה אחרונה בליגה הבכירה עם ניצחון בודד. בהנהלה החליטו על זעזוע, ואת התפקיד קיבל מאמן הנוער. משחק הבכורה בקריירת אימון הבוגרים של קשטן הסתיים בניצחון 0:1 על הפועל חיפה, משער של ישראל פוגל. למעשה, הוא לא הפסיד בששת המשחקים הראשונים שלו כמאמן, אבל ההמשך היה עגום יותר וקשטן לא הצליח למנוע את ירידת הקבוצה לליגת המשנה.
אבל כאן לא הסתיימה דרכו של קשטן בכפר־סבא, והתהילה עוד תגיע בהמשך. אחרי שלוש שנים של התאווררות בהפועל קריית אונו והפועל לוד, קשטן חזר לכפר סבא והוביל אותה לעונה הגדולה בתולדותיה ולזכייה באליפות היסטורית – ראשונה ויחידה בתולדותיה. והוא לא עשה את זה עם סוללה של שחקני רכש נוצצים אלא עם אותו סגל של שחקני בית מהשנים הקודמות וחיזוק מינורי של שלושה שחקנים מבחוץ. אחרי פתיחה מהוססת, קשטן עשה את ההתאמות הנדרשות בהרכב וכפר־סבא דהרה לסדרה של 15 משחקים בלי הפסד, שסידרו לה את האליפות ולו תהילת עולם – למרות שעונה אחר כך הוא ירד עם הקבוצה ליגה. כן, גם בכך הוא עשה היסטוריה, המאמן הראשון (והיחיד) שלוקח אליפות ויורד ליגה עם אותה קבוצה תוך שנה.
קשטן הצליח לחבר בעונת האליפות קבוצה מגובשת עם שחקני הבית המנוסים יצחק שום, ישראל פוגל, נח איינשטיין, יצחק מימוני, דורי אלמוג, רפי אידינגר, אבנר גולסה, יעקב שוורץ ויגאל הילל, לצד הצעירים אלי יאני, גדעון סיימון, עופר נוסובסקי וזאב קפלן ושחקני הרכש איתן רביבו מאשדוד, ישראל חג'ג' ממכבי נתניה ושלמה ויצמן מטבריה. הקבוצה לא נשברה כשחטפה לקראת סיום העונה רביעייה מבית"ר ירושלים וחמישייה ממכבי נתניה, ובניגוד ליריבתה על התואר (נתניה) שמרה על יציבות וזכתה באליפות – וגם בתואר אלוף האלופים עם ניצחון בפנדלים על מחזיקת הגביע הפועל יהוד. בהמשך קשטן זכתה כאמור ב־17 תארים נוספים וגם אימן את נבחרת ישראל בשתי קדנציות, אבל הכל התחיל כאן.
ברמה האישית קשטן היה רחוק מהאופי של המאמנים בדור הנוכחי, שמחפשים את אורות הזרקורים ומתראיין לכל מיקרופון אפשרי. הוא לא חיפש לייצר לעצמו קשרים ופרוטקציות, אלא נתן להישגים שלו לדבר בעד עצמם.
יהי זכרו ברוך.
פרידה מלזארק
בתזמון מצמרר הפועל כפר־סבא נפרדה תוך חודש מהמאמן שהביא לה את האליפות היחידה וגם מזה שזכה איתה בתואר האחרון, גביע המדינה ב־1989/90. ב־13 בדצמבר הלך לעולמו המאמן הפולני וויטק לזארק בגיל 86. הוא הגיע לכפר־סבא בקיץ 1989 אחרי שלוש שנים בתפקיד מאמן נבחרת פולין והביא איתו למועדון ניחוח בינלאומי. זאת הייתה העונה הראשונה שבה אפשר היה לשתף שחקנים זרים בליגה הישראלית, ולזארק הביא איתו נדוניה בדמותם של בני ארצו יז'י ויאס ויז'י קפיאס, שנבחר בסיום העונה לשחקן הזר המצטיין בליגה. וזה כאמור לא היה התואר היחיד, כי כפר־סבא זכתה גם בגביע המדינה עם ניצחון 0:1 בגמר על שמשון ת"א. עם זר אחד של הקבוצה, הארגנטינאי אוסקר גארה שזכה עם נבחרתו במונדיאל שלוש שנים לפני כן, לזארק פחות הסתדר והוא שיחרר אותו אחרי שישה משחקי ליגה בלבד.
לזארק המשיך עוד עונה בכפר־סבא, אבל הוחלף אחרי 11 מחזורים באשר מסינג בגלל שהקבוצה לא ניצחה אפילו פעם אחת. בהמשך חזר ארצה לאמן את הפועל טייבה בליגה הבכירה, אבל בלי הרבה הצלחה.