הליהוק של רן קוז'וך כמאמן הפועל ב"ש מתגלה עד עכשיו כהברקה. הסיבה העיקרית לכך היא שקוזו'ך, בניגוד גמור למאמנים אחרים שקיבלו צ'אנס במועדון גדול החליט שגם אם יצליח וגם אם ייכשל, הוא יעשה את הדברים בדרך שלו, בלי שום רעשי רקע מסביב.
נקודת הפתיחה של קוז'וך בב"ש, היתה מאד בעייתית. להחליף את אליניב ברדה, אגדה מקומית בתפקיד, זה לא פשוט. תשאלו את אלי גוטמן שירש את כיסאו של אלי אוחנה בבית"ר ירושלים לפני שני עשורים, מה שהפך אותו מהרגע הראשון לפרסונה נון גארטה, ותבינו שבטרנר עמדו לקוז'וך עם סטופר.
אינטסנקטיבית, קוז'וך היה אמור לבצע כל מיני מחוות קטנות לקהל כדי לפייס אותו. בפועל, הוא המשיך ללכת עם האמת שלו מבלי לסטות ממנה - רותם חטואל, מחביבי האוהדים, הפך ל'נער פוסטר', ואילו אנטוניו ספר עבר הסבה מקצועית משחקן מוביל לג'וקר שעולה מהספסל ומשנה משחק.
אצל ברדה באר שבע שיחקה כדורגל טוב אבל גם היתה הקבוצה הכי קשוחה בארץ. אצל קוז'וך היא אגרסיבית, לוחצת, אבל שמה הרבה יותר דגש על חלק קדמי יצירתי, מאשר על הגנה של 'באד-בויז'. קשה מאד לצפות האם כל הדברים האלה יספיקו לאליפות, אבל בעוד שבעונה שעברה היה ברור שב"ש לא בליגה של מכבי ת"א ומכבי חיפה, עכשיו הקבוצה של אלונה ברקת מסוגלת להתסכל בלבן של העיניים לאלופות הקבועות מקריית שלום וסמי עופר.
לקוז'וך חסר עדיין הניסיון שיש לברק בכר ולאזטיץ' בריצת מרתון לאליפות, אבל הוא הוכיח גם בנתניה וגם במכבי פתח תקוה, שהוא מסוגל לשבור טאבו במאבק על תארים. בנתניה הוא זכה בגביע הטוטו והגיע לגמר הגביע, בפ"ת הביא גביע ראשון לאם המושבות אחרי 72 שנים.
הוא והקבוצה שלו יהיו שם עד הסוף במאבק על הצלחת, השאלה האם יהיה להם את המזל ואת הבשלות, גם להראות את הגב למכבי ת"א ומכבי חיפה (ואולי גם בית"ר ירושלים שהשנה התעוררה מחדש). הדברים האלה נכתבו לפני המפגש של ב"ש מול מכבי חיפה אבל הסיבוב הראשון של קוז'וך הופך אותו למועמד ראוי למאמן העונה.
תתביישו לכם
לכו תאמינו שביום ראשון האחרון, התמודדו להן מנצ'סטר סיטי וליברפול בשעה 18:00, שעתיים וחצי לאחר מכן התקיים הדרבי הירושלמי, והמשחק של ליגת העל שלנו היה הרבה יותר יצרי ודרמתי מאשר מאבק הענקיות במולדת הכדורגל.
הדרבי היה תמונת מראה של הדי.אן.איי של בית"ר מול זה של הפועל. הצהובים: משחקים כדורגל התקפי, שובה עין, עמוסים בכישרון ומעניקים תמורה מלאה לכל מי שרוכש כרטיס למשחקיה. האדומים: טאקטים, בלתי שבירים, עם ילדים תוצרת בית שגדלו יחד עם המועדון ומונים לתת הכל עבורו.
בתוך כל חגיגת כדורגל נפלאה שקיבלנו צרם במיוחד דגל שתלו אוהדי הפועל ובו נכתב: "מלחמת בני אור בבני חושך". מיותר להתעסק בדרך כלל בציוצים ובדגלים של אוהדים. אלא שהשלט הזה, נראה לי לפחות, כחציית קו אדום. זה שלט גזעני לכל דבר ועניין כמו "בית"ר טהורה לעד". מה רצה אותו חוכמולוג להגיד בשלט הזה? שאוהדי הפועל נאורים ואוהדי בית"ר פרימטביים? שהקהל הצהוב מורכב מאנאלפביתים ואוהדי הפועל פרופסורים?
ברור שעובדתית השלא אינו נכון, ולא ארד לרמה של להסביר למה, זה ברור מאליו. הבעיה היא שיש כאלו בצד האדום (לא כולם) שכנראה החליטו בהתנשאות בלתי נסבלת, להסתכל מלמעלה על מועדון שכמות האוהדים שלו היא פי עשר משלהם, כמות התארים פי 14, וזה עוד לפני המסורת המפוארת. פשוט תתביישו לכם.
ויהי ליאור
ליאור רפאלוב בגיל 38 וחצי הוא אחד הכדורגלנים הכי משמעותיים במכבי חיפה הנוכחית. יכול להיות שמי שלא מכיר באמת את רפאלוב צריך לקרוא את הפיסקה הזו שוב ושוב כדי להאמין. אבל השחקן שבילה שנים רבות בליגה הבלגית הבכירה, כל כך בולט בחיפה של העונה מכמה סיבות שהופכות את גילו המתקדם ללא רלוונטי.
ראשית, רפאלוב מייצג בדיוק את ההיפך מהנטייה של הכדורגלן הישראלי הממוצע לרצות לגנוב את ההצגה. קשר חיפה כל כך שמח מהקריירה המפוארת שעשה בבלגיה שמה שקורה עכשיו מבחינתו זה בונוס. הוא יודע חשבון ומבין שנשארו לו מקסימום עוד שנתיים על המגרש, אז הוא מנסה ליהנות מכל רגע.
שנית: אפס אגו. יוסי בניון, אייל ברקוביץ', שני ענקים הוציאו לקבוצות בהן שיחקו את הנשמה על כל רגע בו סופסלו. רפאלוב מתייחס לכל דקה על המגרש כמו ילד בן 16 שמקבל צ'אנס לשחק עם הגדולים. במציאות בה אצילי, שרי, ופיירו כבר לא בסביבה, הוא מבין שיש לו תפקיד שאומר לקיחת אחריות ומנהיגות גם במספרים.
אבל עם כל הכבוד לכישרון שלא נגמר ולגיל שלא משחק תפקיד, זה פשוט כיף אדיר לראות שיש עדיין כדורגלנים שמשחקים עם תשוקה בשביל לנצח. בלי להסתכל על התלוש שכר, על הכותרת בעיתון ועוד כל מיני סממנים מגלומנים. חיפה עשתה המון טעויות בעונה הזו בליהוק של זרים, של שוער והפספוס של ירין לוי. רפאלוב לא רק מציל לה את מאבק האליפות ומשאיר אותו בחיים, הוא גם מציל אותה מעצמה מבחינה תדמיתית.
קראו גם:
פיקוד צפון
לא משנה איזו קבוצה אתם אוהדים. אם המועדון שלכם לא מצוי במאבקי תחתית, זו כמעט חובה לאומית להחזיק אצבעות לעירוני קרית שמונה. מה שהמועדון הזה עובר, כבר שנה שלמה, החל מהעובדה שהוא מתאמן ומשחק בנתניה, דרך נפילות של טילים במגרש האימונים, ועד העובדה שאוהדיה ועובדי המועדון מפוזרים בכל הארץ - מעוררים אמפתיה, אבל בעיקר גם תקווה שהכדורגל יהיה עבורם סוג של נקודת אור בתוך חושך עצום.
מקצועית, פתיחת העונה המגומגמת של הקבוצה של שי ברדה התחלפה באחרונה במומנטום מרשים. התיקו בטדי מול בית"ר ירושלים, הניצחון המפתיע על מכבי ת"א וניצחון נוסף השבוע שהקפיץ את קריית שמונה למאבק אמיתי על מקום בפלייאוף העליון - מוכיח שבליגת העל, אפשר עם סגל צנוע ועבודה מתודית להיות קבוצה לגיטימית בכדורגל הישראלי. ובכלל: ספק רב אם תזהו את רוב הסגל של ק"ש. רובם שחקנים אלמוניים או כאלה שמחפשים צ'אנס כדי להוכיח את יכולתם אחרי שנדחו במקומות אחרים.
כמה יוסי
ההגעה של יוסי אבוקסיס למכבי נתניה, היתה אמורה לשקם גם את המועדון שכבר יותר מדי זמן נמצא מתחת לקו האדום וגם את הקריירה של המאמן, אחרי עונת בלהות בבית"ר ירושלים והפועל ת"א איתה ירד ליגה. בסיכום שלושה משחקים (הדברים נכתבים לפני המפגש של נתניה מול אשדוד), אבוקסיס עם ניצחון אחד ושני הפסדים. מוקדם מדי לחרוץ גורלות ולהגיע למסקנות, אבל גם בנתניה מתחילים לנוע באי נוחות נוכח רמת הכדורגל שהביא איתו המאמן החדש.
נתניה כבר הרבה שנים לא ברמה של מכבי חיפה, מכבי ת"א או ב"ש. למעשה, היא אחרי יותר מ-40 שנים בלי תואר, לאחר שזללה תארים בשנות ה-70 וה-80. הדי.אן.איי של המועדון ואוהדיו, גם כשהוא בתחתית, לא מתפשר על מה שהוא רוצה לראות על המגרש. נתניה מחויבת בהגדרה שלה לכדורגל התקפי, גם כשהיא במאבקי הישרדות.
במפגשים מול מכבי פתח תקוה וב"ש ראינו קבוצה מתבטלת, מכווצת והגנתית. כזו שעומדת עם אוטובוס מאחורי הכדור ומתפללת. זה הדבר האחרון שיעבור לאורך זמן בגרון של אייל סגל הבעלים ושל הקהל.
אבוקסיס, וזה לא חדש, מאמן עם אוריינטציה הגנתית בלשון המעטה. הוא לא מאמין ביופי או ביוזמה, אלא חי על משחק מעבר שעוקץ ומפרק את היריבה כשזה עובד. כשזה לא, התוצאה מאד משעממת לצפייה.
הדרך היחידה של נתניה לברוח מהתחתית היא להעז, גם במחיר של להפסיד משחקים. בחישוב הכולל בליגה של שלוש נקודות, אם אבוקסיס יטול סיכונים זה יהיה תחילתו של מסע היחלצות מהתחתית. אם ימשיך להתעקש שלא לצאת מהקופסה, לא רק שנתניה תמשיך להדרדר, גם הצ'אנס המחודש שקיבל כדי להתניע שוב את הקריירה שלו, ייקטע באמצע. כן, סגל בהחלט מסוגל, להחליף שני מאמנים בעונה.
אתם אמרתם
"על הגולים בדרבי, סדריק יקבל היום מאה שקל לרב קו"
אופק ביטון, קשר הפועל ירושלים בשירות התחבורה הציבורית (ערוץ הספורט)
