1. נתחיל עם תיקון טעות: לאחרונה צצים באתרי האינטרנט לא מעט דיווחים המספרים כי קבוצת הכדורגל של הפועל כפר סבא נמצאת בעיצומה של עונה כושלת ומשתרכת בתחתית הליגה הלאומית. ובכן, ממש לא. קבוצת הכדורגל של הפועל כפר סבא בעיצומה של עונה מוצלחת וממוקמת ראשונה בליגה ג' מחוז שרון, ואם תמשיך בדרכה תשחק בעונה הבאה בליגה ב'.
2 צפייה בגלריה
אוהדי הפועל כפר סבא בליגה ג'. הקבוצה שלהם
אוהדי הפועל כפר סבא בליגה ג'. הקבוצה שלהם
אוהדי הפועל כפר סבא בליגה ג'. הקבוצה שלהם
( צילום: זיו ויינר)
2. מדובר בשאלה פילוסופית: מהו מועדון ספורט. האם מועדון ספורט הוא ישות עסקית ששייכת למי ששולט בה מבחינה משפטית. או שמועדון ספורט שייך, לפני הכול, לקהילה ולאוהדים שלו ואין שום אפשרות להפקיע אותו מהם. נדמה כי בשנים האחרונות קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב וקבוצות הכדורגל של הפועל ירושלים והפועל פתח תקווה העניקו תשובה חד משמעית לשאלה הזו: קבוצות ספורט שייכות לקהל ולקהילה. עכשיו גם הפועל כפר סבא חוזרת לקהילה שלה.
אז נכון, למועדון שמשחק בליגה ג' קוראים רשמית "מועדון כדורגל כפר סבא", אבל בפועל מדובר בהפועל כפר סבא. כן, ההיא של יאני ואיינשטיין, שרף ופוגל, וכמובן של דרור קשטן ז"ל.
ומהי הקבוצה שמשחקת בליגה הלאומית ושייכת ליצחק שום? היא ישות עסקית שמחזיקה, משפטית, בשם, בתארים ובהיסטוריה של הפועל כפר סבא, אבל ערכית היא כלי ריק. קבוצה נטולת אוהדים, עם שחקנים לא מוכרים, שמשחקת בעיר כפר סבא, אך ממש לא שייכת לה.
איך אני קובע זאת? פשוט וקל. בזמן שהקבוצה של שום משחקת מול יציעים ריקים, הקבוצה החדשה מביאה אלף צופים למשחק ביתי בליגה ג' ומאות צופים נלהבים למשחקי חוץ. רוצים עוד הוכחה? הסמל הכי גדול של הכדורגל הכפר סבאי בשנים האחרונות, עומר פדידה, משחק בה. מדובר כמובן במהלך טבעי. הסמל הכי גדול של הפועל כפר סבא משחק בהפועל כפר סבא האמיתית. שבמקרה נקראת כרגע "מועדון כדורגל כפר סבא".

2 צפייה בגלריה
עומר פדידה. האקס פקטור?
עומר פדידה. האקס פקטור?
עומר פדידה. הסמל
(ראובן שוורץ)

3. ליצחק שום היו תנאים אידיאליים כבעלים של הפועל כפר סבא. הוא שחקן ומאמן אגדי, הגדול בתולדות המועדון, ולמרות עונה ראשונה נוראית, השתיים הבאות היו טובות: עלייה לליגת העל ועונה של הישארות. אלא שהקרדיט הגדול בוזבז והאוהדים, ואני בתוכם, חשו אט אט שהם נדחקים הצדה. שהקבוצה לא שלהם. לא מייצגת אותם. מרחיקה אותם. לא שייכת להם. כשהקריאות למכירת הקבוצה לא הועילו, עשו האוהדים את מה שהצליח היטב בתל אביב ובירושלים והקימו קבוצה חדשה. ועד כה מדובר בהצלחה כבירה.
הרוח של הפועל כפר סבא, הקהילתיות, האחדות, הוחדרה חיש מהר למועדון החדש. המנהלים השכילו למנות מאמן מוכר ואהוב כמו שלומי בן ציון, לצרף אל הסגל שחקני רכש שעוררו בקהל זיכרונות מופלאים מעונת ליגה א' הקסומה (מיכאל קירטבה) ולבסוף הנחיתו את הדובדבן עומר פדידה על הקצפת הירוקה. כדי להוסיף עוד קצת מתיקות הוחתמו שחקני בית אהובים כמו מור שקד ולב כהן. כשלכל זה מוסיפים אווירה חמימה וביתית שמעניקה לכל אוהד תחושה שהוא חלק אמיתי מהמועדון - ההצלחה הקהילתית מובטחת. את הדברים האלה יכלה לעשות גם הקבוצה שמשחקת בליגה הלאומית. היו לה מספיק הזדמנויות, אך היא פספסה את כולן, ונשארה גלמודה, גוף חסר תוכן, שמדדה לו במקום האחרון בליגה הלאומית.

4. ובכל זאת, לקבוצת האוהדים יש מבחן אחד גדול שהיא חייבת לעמוד בו: לעלות לליגה ב'. הניסיונות של קבוצות אוהדים שהתחילו מלמטה מלמדים כי הצלחה מיידית בדמות עליית ליגות היא קריטית לחיזוק המיזם. אני מכיר את אוהדי כפר סבא וסומך עליהם שגם אם העלייה העונה תתפספס, הם לא יתייאשו וינסו שוב בעונה הבאה, ועדיין: עליית ליגה העונה היא בגדר חובה. לא רק קהילתית, אלא גם בהתבוננות מפוכחת על העתיד. אם הקבוצה של האוהדים תעלה העונה ליגה והקבוצה של יצחק שום תרד לליגה א', אז בין הקבוצות תפריד רק ליגה אחת. כל עליית ליגה, שתקרב את הקבוצה לעבר הליגות הבכירות, גם תגביר את הלחץ לעשות את המובן מאליו: למסור את הקבוצה המקורית לידיהם של האוהדים. כפי שקרה בהפועל תל אביב כדורסל והפועל ירושלים בכדורגל.

5. אבל עכשיו נשאיר את הפרוצדורות המשפטיות בצד. כי כדורגל זה רגש, אהבה, קהילתיות ותשוקה. ואת כל אלה קבוצת האוהדים החזירה לעיר. היא השיבה לכפר סבא את קבוצת הכדורגל שלה. את הרגש, את הגאווה להיות אוהד של הפועל כפר סבא. אני למשל, הפסקתי כמעט לחלוטין לעקוב אחרי הקבוצה של שום. היא לא מעניינת אותי. אחרי הקבוצה החדשה אני עוקב באדיקות, שמח מכל ניצחון ומתלהב מכל שער של עומר פדידה, אהובי, כמו לפני עשר שנים. ובסוף זה כל הסיפור: הפועל כפר סבא חזרה להיות הקבוצה שלנו. ולמי אכפת שזה קורה בליגה ג'.