אף אחד, מגדולי הפרשנים ועד אנשי המקצוע, לא האמין שהליהוק של ברק יצחקי לבית"ר ירושלים יהיה כל כך טבעי. לא נגיד מוצלח כי ליצחקי יש עונת מבחן החל מיום ראשון הקרוב במחזור הראשון מול מ.ס אשדוד.
אבל אחרי שעמד במשימה בסוף העונה שעברה והשאיר את הצהובים שחורים בליגה, משהו טוב קורה לבית"ר בקיץ הזה. זה מתחיל ברכש מרשים, ממשיך בכדורגל מרהיב בגביע הטוטו ומגיע עד לטירוף מערכות מוחלט בקרב הקהל שרוכש מינויים, כרטיסים ומרצ'נדייז בכמויות.
יצחקי, כדורגלן וירטואוז שהיה חי על כישרון וים של טכניקה, הוא בדיוק ההיפך כמאמן. הוא מגיע מדי יום לכל אימון בשעת בוקר מוקדמת, מצלם אימונים ומנתח אותם, מבצע שיחות חתך עם כל כדורגלן שמועמד לסגל שלו, ומבצע עליו תחקיר מקיף לפני שהוא מחליט אם הוא מתאים לו.
מי שמכיר אותו באמת טוען שינק מכל מי שעבד איתו לאורך השנים משהו אחד - מג'ורדי קרויף את המקצוענות כשבדיוק כמו ההולנדי שהפך את קרית שלום הפך לאיזור סטרילי לתקשורת ואוהדים עשה בדיוק את אותו דבר בבית וגן. את הקשיחות מאיביץ'- עם דיסטנס מוקפד מול שחקניו שיודעים שיש מרחק שאי אפשר לסגור. וגם מסוזה - שהאמין תמיד בכדורגל שמח שבו הכדור צריך להיות כל הזמן ברגליים של השחקנים שלו.
יצחקי יכול, עם ימשיך באותה הדרך ויוביל את בית"ר בחזרה לצמרת, להתחיל גם לטפס לצמרת של רשימת המאמנים בישראל. הסיפור הכי מוזר בכל העניין הזה הוא שזה לא ממש מעניין את יצחקי. הוא מאמין בכל ליבו, את מה שלימד אותו קרויף ג'וניור: "אתה לא במרכז, הדבר הכי חשוב זה המועדון, אתה רק אמור לשרת אותו ולתת את המקסימום שלך".
הום רן
רן קוז'וך והפועל ב"ש לא מצליחים לחבר נצחונות, מודחים מאירופה ואפילו מפסידים בגביע הטוטו לטבריה, והקומץ בטוטו טרנר זועם וכבר מגיע לקלל את המאמן החדש. מבלי להיכנס למה צופן העתיד לקוז'וך בבאר שבע, המאמן שזכה רק בחודש מאי האחרון בגביע המדינה, היה צריך לדעת שהוא לוקח על עצמו משימה כמעט בלתי אפשרית עם השדרוג שקיבל לקריירה באדיבותה של אלונה ברקת. זה כמעט בלתי אפשרי לרשת את מקומו של מי שהיה מלך העיירה. ואכן, אליניב ברדה, קודמו של קוז''וק בתפקיד, היה לא רק סמל גדול בב"ש אלא גם כנראה האיש הכי אהוב בשני העשורים האחרונים על הקהל. עם המטען הזה, עוד לפני שדיברנו על כדורגל ועל היכולת של קוז'וך להצליח בבאר שבע - צריך המאמן הדי צעיר הזה להתמודד.
בואו נלך להיסטוריה: אלי גוטמן גורש מבית"ר ירושלים הרבה בגלל שהגיע על חשבונו של מלך טדי ובית וגן אלי אוחנה. לכולם היה ברור אז, חוץ מאשר לגוטמן עצמו, שיחכו לו בפינה או במקרה הזה בתחתית היציע המערבי מעל לספסל, כי הוא נתפס כמי ש"נישל" את המלך מכתרו. זה בדיוק מה שחשים אוהדי ב"ש, כלפי קוזו'ך על על לא עוול בכפו. וככה יהיה לו כמעט בלתי אפשרי להצליח.
מקצועית, יש לקוז'וך המון עבודה. ההגנה לא משהו, הקבוצה עצבנית, סף השבירה הוא רך עד כדי רשלנות. גם אוהדיו הגדולים ביותר של המאמן המבטיח מבינים שאלה יותר מדי גזרות עם מוקשים שצריך לדלג מעליהם כדי לתקוע יתד ולקבל לגיטימציה מהיציעים. כמו שזה נראה כרגע, קוז'וך אולי יגיע רחוק, אבל לא בב"ש. ייתכן מאד שהוא מאמן לא פחות טוב מברדה, וגם יכול להיות שהליהוק שלו לב"ש היה רעיון טוב, אבל לא באטמוספירה הזו, לא בצורה הזו, לא במקומו של קונצזוס כל כך גדול, כשחובת ההוכחה היא על האיש החדש של הקווים.
ללא מילים
מרקו בלבול הגיע למכבי נתניה בסוף העונה שעברה כמעט במקרה. הבעלים אייל סגל התייאש לגמרי מהתקופה של גיא צרפתי, לא ממש ידע את מי ללהק במקומו ורק בקשה של חבר הנהלה בכיר שאמר לו: "תן לי להביא את בלבול", שכנעה את הבעלים לתת אור ירוק למהלך.
בלבול, לפחות על פי משחקי גביע הטוטו, בנה בנתניה קבוצה מפוצצת באנרגיה וכדורגל חיובי. אין לדעת למה זה יספיק, אבל עושה רושם שנתניה תשתלב בפלייאוף העליון. זה לא רע, אבל יש כאן הרבה יותר מזה. אין קבוצה בליגת העל שיש בה כל כך הרבה שחקנים צעירים ומוכשרים שרוצים לגדול ביחד עם המועדון. אין קבוצה בליגת העל (פרט אולי לבית"ר) שגם בימים בהם היא תפסיד, מי שירכוש כרטיס כדי לראות אותה יקבל תמורה מלאה לכספו.
בלבול יודע היטב שרכבת ההרים של הקריירה שלו חייבת להתייצב. הפעם האחרונה בה אימן בליגת העל היתה כשהחזיר את מכבי חיפה לצמרת הגבוהה והוחלף על ידי ברק בכר, שהניף שלוש צלחות אליפות ברציפות.
מה שיפה אצל איש הכדורגל האקס חיפאי, זה שהוא כל הזמן על מיוט. שקט, מנטרל רעשים, כמעט כמו בשיר של גידי שמור: "זר בעולם", שהפזמון שלו הוא "רק אני לא מתרגש מכלום". בינתיים, הכדורגל שלו, מאד מרגש.
פוטו רומן
דן רומן הוא איש כדורגל עם המון ידע. הוא למד בדרזדן הגרמנית, היה עוזר מאמן, ואף אחד לא יכול לפקפק באינטלגנציה שיש לו כאדם וכאיש מקצוע. הליהוק שלו לקבוצה של הלוזונים הרים לא מעט גבות, גם עקב חוסר הניסיון וגם בגלל שמדובר במאמן והנהלה שהם שני הפכים: כאילו מדובר בפער של מוזיקה קלאסית (רומן הוא כנר מחונן) ומוזיקת חתונות. בשישה משחקים תחתיו מכבי פ"ת כבשה שער אחד בלבד, וגם זה בתבוסה השבוע 4:1 לבית"ר ירושלים.
רומן יודע שללוזנים לא תהיה יותר מדי סבלנות להפסדים. לא סתם, יוסי מזרחי, שאימן את המלאבסים, אמר פעם: "ארבעה לוזונים זה כמעט כמו 15 אלף אוהדי בית"ר מבחינת הלחץ". הבעיה היא שלא נראה שיש למאמן יותר מדי שפנים בכובע שיכולים להוציא את הפתעה העונה שעברה לדרך חדשה. אבי לוזון לא פראייר, הוא זעם בזמנו על ברקת והמחטף של קוז'וך כי ידע שיהיה לו קשה למצוא תחליף.
נכון לרגע זה, עוד לפני השריקה הראשונה של ליגת העל, נראה שגם פ"ת וגם ב"ש הפסידו בגדול ממשחק הכיסאות שברקת היתה להוטה לבצע ולוזון הגיב לו בהלם מוחלט.
קראו גם:
ואריה אם ישאג
זיו אריה רושם עונה שישית בהפועל ירושלים, הישג שכבר שנים רבות לא זכור במחזותינו, במיוחד במציאות בה מאמנים מתחלפים כמעט אחת לחודשיים וחצי. אריה מאז שהגיע לצד האדום של הבירה, הוא סיפור הצלחה מסחרר שכולל עליית ליגה, פלייאוף עליון וגידול שחקנים בפס ייצור מדהים. התוצאה היא הפיכתה של הפועל ירושלים, לצד שותפיו המקצועיים לדרך, מקבוצה שהיתה מתחת לאדמה לכזו שחיה ובועטת אפילו משמשת לא פעם מודל לחיקוי.
המבחן הגדול של אריה העונה לא יהיה בתחום הכדורגל, כי את זה הוא יודע מצוין. נטל ההוכחה שלו יהיה בשאלת הרעב. האם הוא יצליח להיות עם אותה תשוקה ואש בעיניים אחרי כל כך הרבה זמן באותו מקום? האם הוא יצליח כפי שעשה מצוין בשנים האחרונות להמציא מחדש שוב, את היכולת של הקבוצה שלו לשבור תקרות זכוכית ולקחת שחקנים שבחלקם הם סמי אלמוניים ולהפוך אותם לכדורגלנים לגיטימיים בליגת העל שנמכרים כעבור זמן לא רב בכסף גדול?
אם יצליח, כנראה שאריה הוא משהו מיוחד באמת. אם לא, זה סתם סימן שהוא אנושי ושאולי בקיץ הבא הוא והקבוצה שלו יצטרכו לחפש אתגרים חדשים.
אתם אמרתם
"מה שראיתם היום זה רוקדים עם כוכבים"
השדרן מוטי חביב, מסיים את משחק גביע הטוטו בין בית"ר ירושלים מול מכבי פ"ת, עם ד"ש ללוסי איוב ודוד דביר
(ספורט 1)
