הוא הגיע עם מדי ב' מיום מילואים בסיירת חרוב, דרגות הסגן מעוטרות על כתפיו מתחככות מעט בפאותיו המסולוסלות כמנהג חסידי בעלז, זקנו בתולי ועיניו חודרות מבעד למשקפי שיינקין עגולים. הוא רק בן 24 ישראל יונתן הירש, חסיד בעלז הנשוי לשירה (חסידת ברסלב) ואב לליבי בת ה-3 ופייגא בת השנה שמתגורר בהוד השרון שהינה אחת הערים החילוניות בישראל. בחור חרדי ברמ"ח איבריו, קצין ומפקד, שסיים התמחות בפרקליטות מחוז ת"א (פלילי) ובמקביל סטודנט לתואר שני במשפטים שמבקש בכל לשון של בקשה לא לכנות אותו חריג בנוף החרדי: "יש סטיגמות והדבקת תגיות ותוויות על כל המגזרים, הגיע הזמן שניפטר מזה".
קראו גם >>>
בשבוע הסוער של הבחירות, בו הקיטוב בין החרדים לחילוניים הגיע לשיאו ובעיצומן של ההכנות לפסח, ישראל יונתן הירש מעוניין רגע לפני שכולנו יושבים לשולחן הסדר לזכור כמה אנחנו משפחה אחת: "גם במשפחה שלי, כמו בכל המשפחות, יש כאלו שאנחנו פחות מתחברים לאורח החיים שלהם, זה לא מונע מאיתנו לקרוא להם אחים ולשבת איתם יחד".
עם שטריימל במוצב
הוא נולד לקהילת בעלז המקורית בתל אביב לזוג הורים אקדמאיים שחזרו בתשובה במסגרת החסידות, הוא הבכור מבין שמונת אחיו ואחיותיו וככזה הוא גם מנהיג מלידה, שבנוסף לכל הקריירה האקדמית והצבאית שלו הוא גם ראש צוות זק"א בתל אביב ועד לא מזמן מנכ"ל אגודת הסטודנטים בקמפוסים החרדיים של הקריה האקדמית אונו: "עברתי את כל המסלול החרדי", הוא מסביר, "מ'חיידר' ועד תלמוד תורה, ישיבות. בקיצור, כל החבילה כולל יידיש שוטפת. עד היום עבורי האידיאל זה לשבת וללמוד, שיהיה ברור, אבל לצערי אולי בגלל האופי שלי שמחייב אותי לעשות כמה דברים במקביל, שילבתי בין מה שנקרא העולם הישראלי לבין העולם הישיבתי. אם זה היה תלוי באשתי, הייתי יושב ולומד, היא הרבה יותר חזקה ממני, היא צדיקה, אבל לי יש דרך מסוימת שבה אני הולך, שכמובן קיבלה את ברכת האדמו"ר, ואני חושב שבדרכי אני מחבר בין העולמות, קודם כל לעצמי".
השילוב בין שני העולמות קשה?
"ברור, כל הזמן יש פיתויים, שלא תחשוב אחרת, כל הזמן אני עומד בצמתים מסוימים שבהם אני צריך להכריע, זה המחיר שמשלמים אלו החיים בשילוב בין העולמות בחייהם, וצריך להיות חזק ועם תמיכה גדולה כדי להתמודד עם זה, גם מהבית וגם מהמקור החסידי. אני נטען רגשית ב'טישים' ובהרבה התוועדויות חסידיות, זו תחנת דלק עבורי. ובינינו, נקלעתי לכל המסלול של חיי די במקרה, כלומר לא הייתה לי משנה סדורה מנערותי כיצד תהיה הדרך שבה אבחר. גם הגיוס לצבא היה באקראי, הייתי בתווך בין שתי ישיבות וצו הגיוס ריחף, החלטתי שאולי כדאי לנסות, נכנסתי לאדמו"ר להתייעצות וזה היה ייעוץ שארך די הרבה זמן שבסופו הוא נתן לי את ברכת הדרך. ואני לא מצטער, כי עבורי השירות הצבאי הוא ערך ראשון במעלה. רק לאחרונה פיקדתי על יחידה של חרדים שהתגייסו, ואתה רואה כיצד הם עוברים את המסלול אותו אני עברתי וכיצד הם מעוניינים להשתלב בישראליות עם האחים שלהם, מבלי לפגוע כהוא זה באמונתם, וזה מעורר בי גאווה גדולה וגם מראה שיש סיעתא דשמיא גדולה".
הירש שבנוסף להיותו מפקד טירונים, הוא גם קצין חללים בסיירת חרוב לשם הוא מקפיד להגיע למילואים, חושב שהצבא יכול להיות מאוד משמעותי גם לחרדים: "דיברנו על סטיגמות, אז בשיא הכנות צריך לדבר על הסטיגמות שיש גם בציבור החרדי על הציבור החילוני. צריך לכבד את ערכיו ואורחותיו של כל צד, בלי כפייה מכל עבר. אפשר לא להסכים, אבל תמיד לכבד ולא לשלול ציבור שלם. כן, אני ישראל יונתן הירש יכול לשבת במוצב בשבת עם שטריימל ומדים, לעשות קידוש עם החבר'ה, ואני לא מרגיש שונה ותאמין לי שגם הם לא מרגישים שמשהו לא בסדר במראה הזה. היחידים שיש להם בעיה, היו חלק כנראה מהרשות הפלסטינית שבמודיעין אצלם הם תצפתו וחשבו שהשטריימל הוא המצאה לוויינית חדשה שנועדה לאסוף מודיעין עליהם".
בלי סטיגמות
לפני שנגיע לציבור החרדי, אתה לא יכול להבין את הציבור החילוני ואת האנטי שיש לו נגד המגזר?
"מבין אותם, בהחלט. אבל זה שאני מבין אותם זה לא אומר שאני מקבל את הדעה הזו או האנטי הזה. אני רוצה לחדש לך משהו, ואולי זה יישמע הפתעה לרבים מאוד, אדם חרדי הוא גם בנאדם. יש לו ידיים ורגליים, אולי משקפי פלסטיק, וגם רגשות ורצונות ותאוות כמו לכל אדם חילוני. אז יש כאלו שסורחים מן הדרך ועושים מעשים שלא צריכים לעשות, נו אז מה? אני התמחיתי בפרקליטות בתחום הפלילי - להגיד לך מה ראיתי שם? לעשות סטטיסטיקה בין הציבור הדתי לחילוני גם באופן יחסי למספרם באוכלוסייה, בוא לא נכנס לזה".
יש שיגידו שאצלכם "סוגרים הכול בחדרי חדרים".
"עזוב שטויות, זה הבל גמור. מעשים שלא יעשו במגזר החרדי מטופלים במשטרה בדיוק כמו בציבור החילוני. אני בא מהפרקליטות ויודע. הוא לא יסתובב בשכונה עם התלונה, ויש עניין של לשון הרע אז זה לא יתפרסם, אבל מי שצריך לדעת יודע ומי שאמור לשבת בכלא יושב. אבל באמת זה לא השיח שאני רוצה שנדבר עליו, כי בתכל'ס זה שיח שמנציח סטיגמות וחושף לצערי את עומק השנאה והקיטוב בינינו שזה כואב עד העצמות. לא מזמן מישהי בפייסבוק באחד הפורמים בהוד השרון ראתה תמונה שלי עם מדים ו'לכלכה' בתגובה, צילם מי שצילם ושלח לי את זה, היא כתבה שם: 'בטח שהוא מתגייס כי הם מקבלים הטבות, הכול אצלם משחק', ועוד כל מיני השמצות. אני ממש הכנתי טיוטת תביעת דיבה, ואז הבנתי שהיא נכה ולא רציתי לפגוע בה. הנאמר לא פגע באופן אישי, אלא האחיזה העיקשת בסטיגמות, גם אם המציאות לא כל כך תואמת".
אז במגזר הכול טוב?
"לא צריך להיות ציני, יש אנשים טובים ויש אנשים פחות. בוא לא נדבר על קיצונים משני הצדדים, בוא נדבר על הרוב. אני הרי יודע שתי שפות מקור שהן שפת אם אצלי: חרדית וישראלית. אני יכול להבין את החילונים ואני יכול להבין גם את החרדים שמפחדים לצאת לעולם החילוני כי הם חוששים. אני רק מבקש, עם כל ההבנה הזו, בואו נכבד אחד את השני, לא צריך להסכים לאורחות חייו של האחר ולא נכפה אחד על השני את אורחות חיינו, רק נכבד, זה מספיק, האמן לי".
התקיפה סמוך לקניון שרונים
זו לא הפעם הראשונה שהירש נחשף לציבור. באוגוסט 2019 הוא פרסם סרטון ויראלי שזכה למאות אלפי צפיות ולאלפי שיתופים והסעיר את הרשת. בסרטון תיאר הירש תקיפה מילולית חריפה שאירעה בקניון שרונים בהוד השרון ביום שישי עם הקניות לשבת, עת נהגת ניסתה לדרוס אותו, הוציאה לו אצבע משולשת וקראה לו 'משתמט' זאת למרות שהוא קצין מוערך. גם אז אלו היו ימים שלפני בחירות וההסתה והקיטוב הגיעו לשיאם: "לא האמנתי שהסרטון הזה יגרור כל כך הרבה שיתופים ותגובות, חבל שהגענו אז למקרים כאלה בגלל הסתה פרועה של גורמים כאלו ואחרים לקראת הבחירות. פניתי אז בסרטון לעם ישראל שבואו ונעצור את זה לפני שנגיע למקומות יותר גרועים. לצערי, לא הרבה השתנה, אבל אני די אופטימי שבארבע אמות שלי אני מצליח לשלב בין שני העולמות".
בוא נדבר קצת על מעמד האישה במגזר?
הוא שותק, בוחן את מילותיו בקפידה, כמו שבחר כששאלתי אותו על יהודה משי זהב: "קראתי משהו בעניין, לא מתעסק בזה, לא מכיר אותו ומעולם לא נפגשתי איתו. אני לא במקום של לשפוט אנשים אם אני לא מכיר אותם או את מעשיהם". אבל על מעמד האישה הוא דווקא מרחיב: "שמע, אני לא יודע מה לגבי נשים אחרות, אני יכול לדבר על אשתי. אשתי נולדה וחונכה מגיל אפס להיות בחברת נשים, היא לא תרגיש בנוח אף פעם בהופעה או במכון כושר עם גברים. ככה היא, ככה היא נולדה ככה היא חונכה.
"בדגל שמרימים כל תנועת הנגד הדרת נשים במרחב הציבורי, הם בעצמם מדירים את הנשים החרדיות, כי הן לא תבואנה, לא בגלל שמישהו אומר להן לא ללכת, אלא כי הן לא מרגישות בנוח לרקוד במקום שרוקדים שם גברים, מה לעשות זו הסביבה מהן הן באות, אז מה לכפות עליהן להרגיש לא בנוח? אז אומרים לי, כן אבל גם באיראן סוקלים נשים. נו באמת, יש אישה שמעוניינת שיזיקו לה או יסקלו אותה, יש איזה דבר במגזר החרדי שאישה רוצה לעשות והיא לא עושה? אז למה לכפות עליה דברים שלא נוח לה לעשות".
משפחה לפני הכול
הזמן תוכף, השיחה התארכה מעבר לנדרש כרמז עבה הוא מפטיר בחצי פה, שהוא היה "מאוד מעוניין בעתיד להקדיש יותר למשפחה ולגידול הבנות. זה חשוב לי מאוד, כל העיסוקים שלי משכיחים ממני את הדבר העיקרי וזו המשפחה". קמים ללכת לא לפני שהירש נשאל מה מרגש אותו. עיניו מזדגגות רגע לפני דמעות: "לא מזמן נכחתי בסיום קורס טירונים מהמגזר החרדי עליו פיקדתי. לקראת סוף הטקס התנגנה מנגינת 'התקווה' ומיד לאחריה שירת 'אני מאמין'. זה ריגש אותי מאוד, גם דמעתי שם ואפילו רואים את זה. בשבילי שני השירים האלו יחד הם שני העולמות שבהם אני חי".
