אברהם אל"מ במיל. וד"ר אורה מדליה, בני זוג ממושב ירקונה נדבקו בקורונה והתמודדו עם זה ביחד, "אם יש לקח ממה שעברנו זה שצריך לשמור על ההנחיות".
קראו גם >>
אברהם: "באחד באוגוסט היה לי חום גבוה, 39 מעלות. לקחתי אקמול. אחרי יומיים שלחו אליי את מד"א, עשו לי בדיקת קורונה ואחרי שלושה ימים קיבלתי תשובה חיובית. אמנם לא היו לי קשיי נשימה, לא השתעלתי, רמת החמצן בדם הייתה טובה, אבל הרגשתי חולשה והרביתי לישון. אשתי ואני ישנו בחדרים נפרדים".
אורה: "כשהיה לו חום גבוה, נלחצתי מאוד. הייתי מפוחדת כי לא ידעתי לאן זה עלול להתפתח. כל שעתיים מדדתי לו חום ואחר כך הביאו לנו מכשיר סטורציה. כשהחום ירד אחרי שלושה ימים ורמת החמצן הייתה בסדר, נרגעתי. מה שמדאיג בדרך כלל אלה השינויים בנשימה, שעלולים לקרות במהירות. כל הזמן הייתי צמודה אליו עם שתי מסכות, ובכל זאת זה לא עזר. שבוע אחרי שהוא נדבק הרגשתי כאבי ראש, בלי חום או קשיי נשימה. עברתי בדיקת קורונה ואף אני נמצאתי חיובית".
אברהם: "אין לנו מושג איך נדבקנו. לא עשו לנו שום חקירה אפידמיולוגית. בדרך כלל אנחנו ממעטים לצאת מהבית, וכשיוצאים אנחנו תמיד עם מסכה, שומרים על מרחק. הילדים והנכדים שלנו לא נכנסים הביתה, אלא אומרים שלום מבחוץ. היינו שבועיים בבידוד ולא עשו לנו שום בדיקה נוספת כדי להוציא אותנו מהבידוד".
אורה: "הייתה לנו תמיכה מלאה מהמשפחה, אפילו עודף דאגה ולחץ. הקשר עם הילדים היה טלפוני בלבד. דיברנו איתם כמה פעמים ביום. אף אחד לא בא לבקר. הבת שלנו דאגה שיביאו לנו משלוחי מזון הביתה. האחיינית שלי, שגרה במושב, הביאה לנו פירות וירקות. גם מהמושב שלנו ומהמועצה האזורית התעניינו אם אנחנו צריכים עזרה, הביאו לנו תרופות. אני עברתי את המחלה קל, אברהם עבר את המחלה קצת פחות קל. הוא היה חלש מאוד, לא עבד בגינה, לא יצא להליכה, ישן הרבה.
"לקח לו קצת זמן עד שהוא חזר לעצמו. בתור חוקרת לשעבר בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ובמכון הביולוגי בנס ציונה, אני לא מתעניינת בקורונה, לא קוראת ספרות מדעית, קוראת רק מה שמתפרסם בתקשורת ושומעת קצת מהבן שלי, שהוא פרופסור לכימיה בציריך. כל הזמן שולחים לנו קטעים מעיתוני העולם על מבוגרים שהיו מונשמים וחזרו לחיים. אני לא הייתי רוצה שיחברו אותי למכונת הנשמה. זה לא מוצדק. אני חושבת שזו תקופת סבל נוראית והרוב לא יוצאים מזה".
אברהם: "מה הלקח? לשמור על עצמנו".
