"האתגר הכי גדול של התקופה הנוכחית הוא לבנות התאמה מקסימלית בין הרצוי למצוי. הרצוי הוא ברור והמצוי הוא מאוד מורכב", אומרת ורדה אופיר, מנהלת בפועל של מחוז מרכז במשרד החינוך, בעבר מורה ומנהלת בתיכונים ברעננה ובכפר סבא ומפקחת אזורית. "אנחנו כל הזמן כל הזמן עסוקים בלשמוע, להקשיב, לבנות תרחישים".
קראו גם >>
אופיר, בת 60 מהיישוב קדימה, נשואה ואם לשני ילדים בוגרים, נכנסה לתפקידה לפני שישה חודשים, באחת התקופות המורכבות ביותר שידעה מערכת החינוך הישראלית. יום שגרתי שלה בעבודה מתחיל בשבע בבוקר ולא מסתיים אף פעם לפני רדת החשיכה. היא מתמרנת בין קשיים אובייקטיביים וסובייקטיביים של תלמידים, הורים ומורים, אבל מוצאת בזמן הזה גם נקודות של אופטימיות.
מורים באפיסת כוחות
יש כמה זוויות לאתגר הנוכחי; נתחיל מהמורות: הן מתלוננות על עבודה עד לאפיסת כוחות, חוות קשיים טכנולוגיים ומחסור בתנאי לימוד הולמים. אופיר אומרת על כך: "זה נכון שהמורים נדרשים כמעט בזמן אפס לעשות שינוי משמעותי בתפקיד שלהם, כי אף אוניברסיטה לא הכינה אותנו לזה. מצד שני, מערכת החינוך חייבת לתפקד עכשיו - בין אם מקרוב, מרחוק, בקפסולה או לא. זה חשוב לא רק בגלל ההיבטים הכלכליים–פוליטיים של הורים שיוצאים לעבוד, אלא עבור הילדים".
ובכל זאת, קיימים פתרונות פרקטיים שהתחלתם לעבוד עליהם?
"בקיץ הכשרנו 18 אלף מורים לעבודה דיגיטלית - לשימוש בכלים דיגיטליים, למתווה הוראה דיגיטלי. 60 אחוז מבתי הספר שלנו כבר בתוך ההשתלמות שנועדה להקל עליהם. כי ברגע שאת מכירה, את מרגישה יותר נוח, ודברים אחרים פחות מטרידים אותך. אני פותרת בעיות לתלמידים, למורים ולבתי ספר, אבל לא להכל יש פתרונות ולא הכל קשור רק למשרד החינוך; יש דברים שקשורים למשרדי האוצר או הרווחה".
איפה את מזהה מצוקה שלא קשורה למשרד החינוך?
"למשל הסיפור של השמרטפיות. יש פתרונות לחינוך המיוחד ולילדי הרופאים, אבל אני מניחה שמהר מאוד יצטרכו למצוא פתרון גם לילדי המורים בכלל. כי אם למורה יש ילדים קטנים בבית היא לא יכולה לעבוד. וזה סיפור של כסף. אם הסגר יימשך עד ינואר, נצטרך לתת למורים פתרון".
מה עם מורים בקבוצת סיכון שמחוץ לסגר נדרשים ללמד, על אף שזה מעמיד אותם בסיכון?
"ניתנו למורים בסיכון שלוש או ארבע אופציות. המשרד נתן לזה פתרונות. אבל בסוף זו מדיניות מטה וזה מול כוח אדם במשרד החינוך, לא עובר דרכי".
עם איזה תלונות וקשיים את הכי מזדהה?
"מזדהה עם כל קושי, באמת אומרת את זה. אפילו אם מורה תגיד לי 'אני מלמדת היום ב'זום' כמו שלימדתי לפני חצי שנה, כי אני לא יודעת אחרת', אני מזדהה עם זה. גם אני לימדתי, גם אני הייתי מורה איזה יומיים בחיי, אני לא יודעת איך הייתי עושה את המעבר הזה ללימוד מרחוק. וככל שאת עם יותר ניסיון, ברור לך שהשינוי יותר קשה. לחבר'ה הצעירים זה יותר קל. אני ממש מזדהה, גם עם הקשיים של הילדים ושל ההורים, לכן אני מפנה המון שעות מהיום להקשיב לכולם. השאלה היא כמה מענה אני יכולה לתת".
יש תלמידים שמתקשים להתרכז בצורת לימוד כזו, והתסכול שלהם גדול.
"אחד הפתרונות שחשבנו עליהם עם המנהלים הוא לתת לילדים האלה חונך מבוגר מתוך בית הספר, שיהיה בקשר איתם שלוש פעמים ביום. שירים טלפון הביתה לילד, וגם יערוך מפגש דרך 'זום', שיוודא שהוא בעניינים. יש בתי ספר שעושים משובים יומיים למורים, להורים ולתלמידים ומשנים את המערכת והרכבי השיעור בהתאם לפידבקים. מהשבוע הבא נוסיף שיעורי בחירה לילדים בדברים שלא קשורים לבית הספר אבל שיחברו אותם קצת. אבל שוב, אנחנו לומדים תוך כדי תנועה, זה מצב שמשתנה גם לנו ולא תמיד בשליטתנו. שם המשחק הוא סבלנות".
להקל על הורים
גם הורים מתפקדים בימים אלנ כמורים ותומכים טכניים, נוסף על עבודתם, לפעמים מהבית. יש מחשבה על דרכים להקל עליהם?
"יש שני דברים שחשבנו עליהם ממש בימים אלה ומיועדים בעיקר לכיתות הנמוכות. הראשון הוא להקדיש שיעור במהלך השבוע ללמידה מרחוק. ממש ללמד את המיומנות של ניהול זמן, לעבוד על הנראות של החדר שבו לומדים הילדים וכולי. ביסודי יקדישו לזה לפחות שעתיים בשבוע.
"הדבר הנוסף שאנחנו מנסים ליישם, בעיקר בכיתה א' ובגנים, זה שיעורים לילד ולהורה על איך ללמד את הילד לפתוח את ה'זום' לבד, למשל. כשהוא ייכנס, המורה כבר תדע להפעיל אותו, להקל עליו ולתת לו חומרים. הדברים האלה אמורים לעזור לעצמאות של הילדים בלימוד מרחוק ולהקל על ההורים".
איזו הפקת לקחים כבר נעשתה מהתקופה שעברה עד כה? מה חייבים לשנות?
"הבנו איך צריך לבנות את המינונים בתוך היום ובתוך השבוע, ושלא תמיד אפשר להוציא תלמיד ללמידה עצמאית של שעתיים. הבנו שיש עוד כלים מלבד ה'זום', שצריך יותר משימות שפחות תלויות בבית ובהורים ויותר תלויות בילד.
"דבר נוסף שהבנו הוא שאי אפשר להתעלם מהרכב הילדים בבית. ביקשנו מהמנהלים לבנות את השיעורים המקוונים בהתאם לילדים באותו הבית, כדי שלא יהיו שיעורים מקוונים לשניים או שלושה אחים במקביל. ובעיקר הבנו שהמערכת היא לא תורה מסיני. היא דינמית ואנחנו משנים אותה מדי כמה ימים, בהתאם לצורך. בהתחלה זה היה קשה מאוד והיום המנהלים מבינים את זה. ואחרון, אנחנו פחות מתעסקים בציונים ובהערכה, בעיקר ביסודי".
לנהל דרך מסך
אופיר נכנסה כאמור לתפקיד רק לפני חצי שנה, ולא חלמה שכך תיראה התקופה הראשונה שלה בתפקיד. "אני מוצאת את זה כתקופה מאתגרת, אבל מאוד יצירתית. סוג של הזדמנות לתכנן את ה'אחרי הקורונה'. אם הייתי עכשיו מנהלת הייתי חותכת את סל השעות שלי בחצי, ובחצי שנשאר נותנת למידה יותר מדויקת: יותר למידה יחידנית, אמנויות, חוויות. זה יכול להיות מאוד יצירתי ומאוד מרגש. אנחנו בהחלט עם עין אחת קדימה ועין שנייה על המציאות הנוכחית שלנו, שהיא מאוד מורכבת ומאתגרת, אבל היא גם הזדמנות".
עם כניסתך לתפקיד כתבת על העקרונות הפדגוגיים שמנחים אותך בעבודתך, עקרונות שמכוונים למפגש היומיומי שבין המורה לילד בכיתה. זה כבר לא קורה. מה מנחה אותך עכשיו?
"המפגש של מבוגר וילד, מבחינתי אין יותר חשוב ממנו, וזה אפשרי גם מרחוק. אני עכשיו מנהלת מחוז שלם דרך המסך ויודעת להסתכל למפקחים בעיניים. רוצה שכל ילד ידע שמסתכלים לו בעיניים, מדברים איתו, שואלים אותו. זו מיומנות שאנחנו מקפידים עליה ואני מקווה שהיא צולחת יפה. כמו כל דבר, אנחנו עדיין בשלבי למידה.
