לא בכל יום חושפת פוליטיקאית בכירה מרשות מקומית בארץ עדות על טראומה מינית אלימה שחוותה. השבוע החליטה סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו, מיטל להבי, לגלות בפוסט אמיץ בפייסבוק את שחוותה בגיל 13 בלבד, אירוע שהותיר אותה לדבריה מצולקת עמוקות עד היום.
קראו גם >>
הפוסט של להבי נכתב ביום ראשון השבוע, זמן קצר לפני קיומה של עצרת מחאה בכיכר רבין נגד מגיפת האלימות המינית בישראל, בעקבות פרשת האונס הקבוצתי הקשה באילת.
בפוסט כתבה להבי: "ה-#Me_too האישי שלי קרה בגיל 13. באותו בוקר יצאתי לקניות וגיליתי שכל מה שחסכתי מביביסיטינג במשך חודשים רבים, מספיק כמעט לכלום בבוטיק דרורה במרכז העיר. עליתי לאוטובוס לכיוון התחנה המרכזית בתל אביב. לא סיפרתי להורים. לא נסעו איתי חברות. ילדה שיצאה לבדה למסע במחשבה שהיא מתחכמת ומתוחכמת. נסעתי לקנות בגדים ונעליים בזול ברחוב נווה שאנן.
"זו היתה הקנייה עם המחיר הכי יקר שילדה בת 13 יכולה לשלם בחייה. היא חרטה בבשרי את תחושת האשמה והבושה. גזלה ממני את עצמי למשך שנים רבות והותירה אותי מצולקת עמוקות, עד היום".
להבי פונה בפוסט לנערה שנאנסה באילת: "הדבר שהכי חשוב לי להגיד לה, לנערה בת ה-16 שגופה ונפשה חוללו באילת, ולכל הנערות כולן שנפשן נבעלה באלימות וגופן מצטלק עד לשד העצמות: האשמה היא לא שלך. האשמה היא לא עלייך. את נשדדת. תומתך חוללה. את לא אשמה ולא בך האשם. האשמה טמונה בחינוך מבית, בהורים שמבליגים ואולי אף מעודדים לעלוב בנשים 'ככה בקטנה', ומהמקום הזה מתפתחת תופעה רחבה והרסנית. האשמה מתפתחת בחינוך בבתי הספר שמודד את כישורי התלמידים על-פי רמת ההצטיינות בלימודים, ולא משקיע מספיק בהקניית כישורי חיים ובחינוך לערכים הכי בסיסיים של להיות בני-אדם טובים המכבדים את הבריות.
"האירוע לא התרחש בחלל ריק ולא בגינה חשוכה. הוא קרה במלון מהסוג שבני הנוער נוהרים אליו כדי לחגוג את החופש. אבל מי יכול לשמור על עצמו אל מול הלא נודע. רגע של חולשה ומתן אמון בזולת מותירים צלקת שלא תמחק לעולם. הצלקת הזו חרוטה לעד במיוחד מפני שמי שנתת בו אמון שישמור עלייך ברגע של ערפול חושים, ניצל את החולשה לבעול, לאנוס וגם לשתף אחד או שניים או עשר או עשרות בחגיגה על הגוף המעולף שלך.
"למרות העלפון האשמה נדבקת. ולמרות ההצדקות האשמה מטביעה. למרות הידיעה שהרוע הרים ראש אבל זה לא הראש שלך - האשם מנקר את המוח, האשמה מכבידה על הלב. דחקתי אותה לפינה מתחת לסף הזכרון ומשם היא מפעילה את ההוויה שלי. נדמה שביומיום אני מצליחה להתחמק או שהיא חמקמקה. אבל אני יודעת שהיא נמצאת שם ולא מרפה. כל השאלות על מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשנסעתי לשם לבד, מה חשבתי שאשיג, היכן כלאתי את עצמי מאותו הרגע ולאן נקלעתי.
"אז מעבר לכל חיבוקי התמיכה שנרעיף על הנערה מאילת, ולעצרות המחאה שנקיים בכל הארץ, חובה עלינו לדרוש ענישה על מי שכן אשמים. מי שהיו שם, אנסו, בעלו ומי שראו ושתקו. אחרת, המעשים האלה של אונס והתעללות, של אלימות וניצול – ימשיכו להתרחש".
תגובת חבריה של סגנית ראש העיר בפייסבוק היו אוהדותת ותומכות. "תודה על האומץ והשיתוף", "תודה על כל מילה תודה על הגילוי הכל כך אנושי שלך המהווה מראה לחוסר אנושיות, זועקת איתך", "את השראה", נכתב שם בין היתר. וגם: "ריגשת אותי. בהחלט נראה שרבים איבדו את הדרך את החיבור לערכים ועל כולנו מוטלת האחריות לשנות את פני החברה הישראלית".
