לפני ימים אחדים קיבל תומר קויאטק-ניימן (18) מהוד השרון הודעה משמחת. יצירה שהלחין ונוגנה בסדרת קונצרטים בפאריז זיכתה אותו במחמאות רבות וגם בפרס צנוע בסך 2,000 אירו.
תומר קויאטק-ניימן | צילום: פרטיתומר קויאטק-ניימן | צילום: פרטי
תומר קויאטק-ניימן | צילום: פרטי
(תומר קויאטק-ניימן | צילום: פרטי)
תומר החל להלחין כבר בגיל שש, זמן קצר לאחר שהחל ללמוד נגינה בפסנתר. "בגיל חמש נהגתי לנגן על קסילופון שהיה בגן הילדים", הוא נזכר. "באחד מביקוריי אצל סבא וסבתא פתחתי את הפסנתר הישן והמרופט שהיה בביתם, שאף אחד לא ניגן בו, והתחלתי לנגן את אותן המנגינות שניגנתי בקסילופון של הגן. אחר כך המשכתי במנגינות נוספות, רק משמיעה. כששאלו אותי אם אני רוצה ללמוד פסנתר, אמרתי כן בהתלהבות".
הוא החל ללמוד אצל מורה פרטית בגיל שש, ובגיל שמונה אובחן כילד מחונן ("קל לי לקלוט, להבין ולזכור את כל מה שאני לומד. כן, גם מתמטיקה וביולוגיה").
בגיל עשר השתתף בשתי תחרויות בנגינה בארבע ידיים, עם פסנתרנית בת-גילו, דני דבורקין. בתחרות שנערכה בארץ זכה הצמד במקום הראשון, ובתחרות שנערכה בסנט פטרבורג שברוסיה זכו במקום השני. בגיל 16 התקבל לקונסרבטוריום בגבעתיים.
מגיל 12 עד גיל 17 הקדיש חלק מחופשות הקיץ שלו ללימודים בקורס "מוזיקה מונדי", שנערך בבלגיה. "הקורס מתמקד במוזיקה קאמרית", הוא מסביר, "נגנים מצטיינים מכל העולם מנגנים בהרכבים קאמריים, מופיעים בקונצרטים ועובדים עם מורים מרחבי העולם. בנוסף, נערך שם פסטיבל עם קונצרטים של אומנים מפורסמים".
לפני כשנתיים, אחד המורים בקורס אירגן בפאריז סדרת קונצרטים, שבהם נוגנו יצירות שהולחנו על ידי מלחינים בני 16. הוא הזמין את תומר להלחין. היצירה בת שש הדקות, שכתב לרביעייה (צ'לו, כינור, ויולה ופסנתר), הושמעה בקונצרטים רבים, וזכתה להצלחה רבה. השנה הוזמן שוב והפעם הלחין יצירה לשלישייה (צ'לו, כינור ופסנתר) שאורכה 23 דקות. כאמור, היצירה הזאת זיכתה אותו בפרס כספי. בשנה שעברה השתתף בתחרות לפסנתרנים עד גיל 32, שנערכה בצרפת, ובתחרות השנתית לפסנתרנים צעירים הנערכת באשדוד.
לפני כחצי שנה סיים את לימודיו במגמת ביולוגיה בכפר הירוק. לפני גיוסו לצה"ל עבר בהצלחה את המבחנים שהעניקו לו הכרה כ"מוזיקאי מצטיין". הוא התגייס לפני חודשיים, ותנאי השירות המותאמים למעמדו מאפשרים לו גם ללמוד, במקביל, באקדמיה ובכיתות אומן במרכז למוזיקה בירושלים.
הגֶן המוזיקלי לא נמצא אצל אף אחד מבני משפחתו: הוריו, אחותו התאומה ואחיו הצעיר (17). "אף אחד מהם לא ניגן ולא הלחין. גם לא בדורות הקודמים", אומר תומר. "אני חש שהוענקה לי הזכות לנגן ולהלחין. הנגינה וההלחנה משלימים זה את זה. כשאתה מלחין, אתה כותב את מה שאתה מרגיש ו'מגיש' את זה למוזיקאים, כדי שיביעו את הצד האישי שלהם ואת הזדהותם עם היצירה. כשאתה מנגן, אתה לוקח יצירה של מישהו אחר ומוציא ממנה את 'עצמך' החוצה, את הצד שלך ביצירה".