המחנך המיתולוגי של הוד השרון אהרון ליבנה הלך לעולמו והוא בגיל 104 שנה: "דור הדינזוארים שכבר לא ישוב עוד".
קראו גם >>>
אהרון ליבנה נולד בפולין בשנת 1917. כשהיה בן חצי שנה פרצה השפעת הספרדית, ובתוך שנה נדבקה שליש מאוכלוסיית העולם במחלה, שגבתה את חייהם של עשרות מליונים. בראיון האחרון שהעניק בחייו למיינט לקראת יום הכיפורים אמר: "למזלי, נותרתי בחיים וזכיתי להקים משפחה ביחד עם אשתי רחל ז"ל. בורכנו בשלושה ילדים, עשרה נכדים, 11 נינים ועוד שניים שנולדו לאחרונה.
"במשך שנים עבדתי כמורה ומחנך במגדיאל, בבית הספר "שפרינצק" ובנווה נאמן, עד לפרישתי. בין היתר הייתי המורה של ראשי העיר בנימיני וחי אדיב. אני מתגורר בהוד השרון–מגדיאל באותו בית במשך כל השנים, מוקף בבני המשפחה, ובורכתי בבריאות טובה ובצלילות הדעת, למרות שנכנסתי כבר לשנתי ה־104.
"זיכרון מיוחד שנצרב בי מיום כיפור היה בהיותי בן שש לערך. אני הולך עם אבי ל'שטיבעל' שלנו, שם אני רואה כמה מתפללים מביאים איתם נרות ארוכים מאוד, כמטר בערך. מראה מאוד מרשים לילד קטן שרגיל לראות נרות קטנים. הכוונה הייתה שידלקו זמן רב מהרגיל, עד למוצאי יום הכיפורים. בזמן התפילה אבי הכניס אותי מתחת לטלית והתפלל עם כל הקהל, ואני הקטן עומד שם למטה, שומע את תפילת 'כל נדרי' ומתרגש עד עמקי נשמתי מהמילים. בקהילה שלנו קראו ביום הכיפורים גם את תפילת 'ונתנה תוקף', ושם אכן נתקפתי חיל ורעדה כאשר שמעתי את המילים - מי יחיה ומי ימות, מי במים ומי באש, מי יתייסר וכו', והבנתי שהיושב במרומים מחליט ממש עכשיו מה יקרה לנו. אני זוכר איך המתח הזה הוקל לי כאשר אבי הסביר לי שאם נשים כמה מטבעות בצלחות שהוכנו ליד הנרות לגמילות חסדים יתקיים בנו המשפט שצדקה תציל ממוות. וזאת היא אחת מאבני הדרך שלי - תמיד לתת ולא לקבל.
"ממש לפני שנים בודדות, מפאת הקושי בהליכה למרחק, פיניתי את מקומי הקבוע בבית הכנסת הגדול בעיר ואני נמצא בבית רוב הזמן. העיקר הוא להמשיך את המסורת ולהעניק לדורות הבאים את הכללים והמצוות העיקריות, שישמרו על הגחלת. ולא לשכוח מאין באנו ולאן אנו הולכים".
