כבר שש שנים שאיריס הלאלי (46) מהוד השרון מתמודדת, יחד עם שאר בני משפחתה, עם העובדה שבתה הבכורה גיל (20) אובחנה כאוטיסטית, אבחנה שהגיעה רק כשהייתה גיל בת 14, ולאחר שנים בהן ניסו ההורים להבין מה שונה בבתם. "היא לא בכתה כלל ואין תינוק שלא בוכה", אומרת האם. "גם כשהיא הייתה עייפה, חולה, כשכאב לה, היא לא הייתה בוכה, וכשהיא גדלה היו לה כל מיני רגישויות. הבנתי שמשהו לא בסדר עם הילדה, אבל אף רופא לא הצליח להגיד לי מה יש לה".
עוד ב-mynet: לגדל ילד אוטיסט: "אין כוס קפה, אין מספרה, אין חברות" אמה של הילדה ששמה נקשר בפרשת מין: "התמונה שפורסמה מפוברקת" כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet
ההידרדרות לדברי האם, בביקוריה הראשונים בתחנת טיפת חלב היא שיתפה את האחיות בחששותיה, אך אלו הרגיעו אותה ולא מצאו דבר חריג. "הם אמרו לי שאני סתם דואגת, כי היא הייתה מחייכת, יצאו לה שיניים והכל נראה בסדר", מספרת איריס. "מבחינתן, הכל היה נראה תקין. היא המשיכה להתפתח, ללמוד את השפה, אבל אני ידעתי שמשהו לא בסדר עם הילדה שלי".
כשהייתה גיל בת שנה ותשעה חודשים נולדה להוריה בת שנייה, רותם, ואז חלה ההידרדרות הראשונה שאובחנה אצל הבת הבכורה. "אחרי שהבאתי את רותם הביתה, גיל הפסיקה לדבר", היא מספרת. "פתאום היא התחילה לדבר שוב כמו תינוקת, כאילו היא איבדה את השפה לגמרי. רק כשהיא שרה, היא שרה במילים. הלכנו לבדיקות, אבל אף אחד לא ידע להגיד מה יש לגיל. חוץ מאיבוד השפה, היא החלה לסבול מרגישויות שונות למגע ומדברים נוספים, אבל בגלל שהיא לא אובחנה ולא ידעו שמדובר באוטיזם, גם לא ידעו איך לטפל בה".
בעקבות השינויים במצבה של בתה, החליטה האם לא לחזור לעבודתה, לטפל בבתה ולשלבה במסגרות חינוך רגילות. "בהתחלה היא הייתה בגן רגיל, אחר כך היא הייתה בגן מיוחד ואז גיל השתלבה בבתי ספר רגילים", אומרת איריס.
"בכיתות א'-ג' שילבו אותה בכיתה רב בעייתית, אבל כשראו שקשה לה להתפתח שם והיא רק נסוגה לאחור, קיבלו את הצעתנו ושילבו אותה עד כיתה ו' בכיתה רגילה. מה שהיה הכי קשה עבורה הייתה ההשתלבות החברתית. כשהגיע הרגע לעלות לחטיבת הביניים, המפקחת על החינוך המיוחד אמרה שהיא לא מתאימה ושיבצה אותה בחינוך הרגיל. הרבה מזה נבע מגיל בעצמה, מזה שהיא למדה מה הסביבה רוצה ממנה, היא ידעה מתי רוצים שהיא תסתכל בעיניים, ואז היא כאילו מסתכלת בעיניים, היא חודרת דרכך, אבל לא באמת מסתכלת".
הגילוי האם מספרת כי כאשר בגרה גיל והגיעה לגיל 14, החליטה לחזור לעבודה בגני ילדים ושובצה בגן של החינוך המיוחד. מה שהוביל להבנה וגילוי ממה סובלת בתה. "שיבצו אותי לעבוד בגן של אוטיסטים ואחרי יומיים חזרתי הביתה ואמרתי לבעלי: 'אני יודעת מה יש לה, היא אוטיסטית'. בדקנו באינטרנט תסמינים של אוטיזם וגילינו שכתינוקת היו לגיל 4 מתוך 5 תסמינים", היא נזכרת.
"במשך כל סוף השבוע הכנתי טבלה עם התסמינים ואיך הם באו לידי ביטוי אצל גיל וביום ראשון הגעתי לפסיכיאטר שטיפל בה והראיתי לו את זה. הוא הסתכל עליי, תפס את הראש שלו ואמר לי: 'איך לא חשבנו על זה עד היום?'. גיל עברה סידרה של אבחונים ובהתחלה הרופאים היו קצת מבולבלים, כי גיל ידעה מה מצופה ממנה. היא מאוד חכמה ונבונה ורק אחרי הרבה בדיקות אמרו לנו שיש לגיל אוטיזם. זה גמר אותי באותו רגע, למרות שהכנתי את עצמי והיה לי כבר ברור שזה זה. היה ממש קשה לקבל את זה, פתאום בכיתי, פתאום נהיה לי רע".
איך התמודדתם עם הגילוי? "מצד אחד זאת הייתה הקלה, כי אחרי שנים שלא ידענו מה הבעיה פתאום את יודעת מה יש לילדה ואת יודעת איך לטפל בה. מצד שני, בשבילי כאמא, זה היה נורא קשה, כי כשהבת שלך נולדת את אומרת איזה יפה היא תהיה, במיוחד במקרה של גיל שהיא יפהפייה, ואת חושבת על שמלת כלה ועל זה שיהיו לה ילדים, ופתאום הבלון הזה מתפוצץ. זה מצחיק שזה הדבר הראשון שחשבתי עליו באותו רגע שהרופא סיפר לנו על האבחנה".
ההתמודדות לדברי האם, היה חשוב להורים לשתף את גיל באבחנתה כאוטיסטית למן הרגע הראשון, ולא להסתיר ממנה מידע, כך שתוכל להתמודד נכון עם הנושא.
"אנחנו לא מסתירים ממנה כלום. היא הייתה נוכחת בשיחה עם הרופא והסבירו לה שהיא אוטיסטית", היא אומרת. "אני זוכרת שיצאנו מהפסיכיאטר, בעלי, אני, גיל ורותם. גיל נכנסה לאוטו ואמרה: 'נכנסתי עם הפרעת קשב ויצאתי אוטיסטית'.
"היה לנו נורא קשה לשמוע את זה, אבל אחרי שהיא הצליחה לאסוף את עצמה, היא אמרה: 'עכשיו אני אוכיח לכולם שאוטיסטים לא טיפשים, אני אוציא בגרות, אצטיין בלימודים ויהיה לי מקצוע'. היא התחילה ללמוד בתיכון 'נעמת', הסברנו להם מה יש לגיל והם לא התרגשו ואמרו שהם רואים את הפוטנציאל שיש לילדה ושהיא תצליח.
"אני זוכרת שהיא