אינו דומה מי שמריח למי שרואה את מה הוא שמריח. וזה בדיוק מה שהחליט "מיינט הוד השרון" לעשות, לצפות מקרוב בכל הגורמים המזהמים, השפכים הזורמים והביובים שעולים על גדותיהם ומסריחים לנו את כל האיזור. גבולות הגזרה, פשוטים מאין כמותם: ממט"ש (מכון טיהור שפכים) למט"ש. זה שבדרום השרון וזה שבהוד השרון.
את הסיור התחלנו ממזרח לכפר סבא ברצועה הצרה שבה עובר כביש שש בין השכונות המזרחיות של כפר סבא לעיר קלקיליה, ממש בסמוך לניר אליהו. שם נמצא מתקן טיהור השפכים של המועצה המקומית דרום השרון. המתקן, בראשי תיבות- המט"ש, מקבל שפכים הרבה מעל קיבולת הטיהור שלו, פי ארבע לפי פרסומים מסוימים. את השפכים שמופנים אליו ואין לו יכולת לטהר הוא שופך לא מטוהרים, כלומר ביוב גולמי, כלומר מה שהורדתם באסלה, לתוך נחל ציר שזורם כמה מאות מטרים מכפר סבא.
צחנת הביוב והצואה שמריחים תושבים גבעת אשכול, קפלן ויוספטל בכפר סבא ומתחם 200 ו-1200 בהוד השרון היא בדיוק זה: מה שמדיחים באסלה תושבי קלקיליה, טירה, וכל ישובי וקיבוצי האיזור והריח בהתאם. צעדנו לאורך הנחל ובנוסף לריח הדוחה- המראה בהתאם, אנחל לא ממש זורם אלא יותר זולג, סמיך ומהביל עד שהוא מגיע בסמוך ליציאה המזרחית מהוד השרון בצומת אלישמע. שם הנחל מפנק בריחות הביוב שלו את תושבי שכונת גיל עמל.
מאחורי מושב אלישמע הוא זורם לתוך תוואי נחל קנה. הנחל, המוזכר בתנ"ך והיה פעם פנינת טבע שהגיע בזרימה מהר גריזים, חסום היום בסוללת עפר קטנה כדי שהביוב לא יזרום פנימה אלא רק הלאה לכיוון הירקון ולכיוון הים. הנחל שבעבר דרו בו מגוון אדיר של עופות מיים, אנפות, ברווזים ושלדגים, שגשגה בו דגה וצמחי מיים נדירים כמו הנופר, הוא היום רק זרם עז של מיים ירוקים ומסריחים בכמות מחרידה עם גדות שחורות משחור. הכל מת מסביב. אין זכר לשועלים, לתנים, לצבי הביצה ולציפורים שנהגו לקנן בגדותיו. מעל נחל קנה עובר צינור המוביל הארצי. מי שישתה ממנו, יזכה למים נקיים, אבל תושבי אלישמע שותים מבאר הנמצאת בסמוך לנחל. הביוב מהנחל מחלחל? לא מחלחל? לא ברור. על הצמחיה בשולי הנחל מצטברים מגבונים וטמפונים. הבוצה, הכבדה יותר, שוקעת בנחל, אבל אפשר היטב להריח אותה.
אבל בדיוק כשחשבנו שלא יכול להיות מסריח יותר, הנחל מפנק אותנו בשני מפלים שמעלים לאויר רסס טיפות בענן לח שמהמם את מערות האף. ולא, הריח לא מתפזר ברוח, אלא ישירות לתוך חלונות המושבניקים החביבים של אלישמע, שבנו בתים על הנחל לפני שהגיע למצבו המחריד. בין הנחל לבין חלונות הבתים, בין חמישה לעשרה מטרים, וזהו. משפחות שמצאו את עצמם חיים על סיפה של אסלה שעלתה על גדותיה.
מעבר לכביש, במרחק שדה אחד, ניתן כבר לראות את המבנה העגול של מתקן טיהור השפכים של כפר סבא והוד השרון. חלק מהשפכים שהמתקן הסמוך לניר אליהו לא מצליח להתמודד איתם, עוברים בצינור לכאן, אבל לא מספיק. למתקן הזה יש עוד קיבולת שלא מנוצלת והיא זורמת במרחק כמה מאות מטרים ממנו לתוך הירקון. ממש בסמוך למתקן הביוב ותחנת השאיבה סכרו את נחל קנה בסוללת אדמה. התוצאה היא שנוצרה בריכת בוצה בסמוך לבתי אלישמע. התקינו בסכר הזה צינורות כך שבמידה והיא תגיע לגובה מסוים, המיים יוסיפו לזרום. נקי זה לא, אבל אחרי ששקע מה ששקע, זה מיים דלוחים, מסריחים ומזוהמים שממשיכים לירקון ולא צואה של ממש. רוב המגבונים נשארים באלישמע ולא זורמים הלאה. גם היתושים.
כשאנחנו ממשיכים הלאה כבר מגיעים אל הירקון עצמו אליו נחל קנה מתחבר בסמוך לצומת ירקון, ממש בקצה תחום השיפוט של פתח תקוה. אחרי שהושקע הון עתק בטיהור הירקון לאחר אסון גשר המכביה ב-1997, מקרי מוות של דגה, חוזרים על עצמם לאחר ששפכים מנחל קנה מזהמים את הירקון הנקי. מסתבר שלא רק חומרים אורגניים זורמים אל הירקון אלא גם כאלו שיש ביכולתם לחסל דגים. אוהלים ומתרחצים מעטרים את גדותיו בסמוך לכפר הבפטיסטים. אנחנו, למרות החום הכבד, החלטנו שלא להיכנס לשחות.
