השבוע צעד על רחבת המסדרים בבסיס חיל האוויר בחצרים, סגן א' מהוד השרון, שסיים את קורס הטיס המפרך, וזוכה לענות את סיכת הכנפיים הנכספת.
בקהל ישבו 35 חניכי קבוצת "יחדיו" — קבוצה לעידוד ולהכנה לגיוס לצה"ל, שהוקמה בהוד השרון לפני כשבע שנים על ידי אריק אדיב, תושב העיר בן 41. הם הגיעו לשם הישר מטיול בן יומיים במדבר הארץ, במטרה לכבד את חברם לקבוצה ברגע המרגש.
הנכונות, הקושרת את כולם, לשרת את המדינה בחוד הלחימה והעשייה למען ביטחון העתיד, מקבלת משמעות יוצאת דופן לנוכח העבר הקושר אותם יחד: דמותו של בן העיר, רס"ן ליאור שי ז"ל.
לפני 17 שנים עמד גם הוא על רחבת המסדרים בבסיס חצרים, בעודו מסיים בהצטיינות את קורס הטיס במגמת מסוקי היסעור. בשנת 2010, כשבביתו אישה ותינוק בן ארבעה חודשים, נהרג ליאור בתאונת אימונים מעל אדמת רומניה. אופיו הדומיננטי, האהוב והסוחף, נותר כזיכרון. אך בזכותו של אריק אדיב, מנהל קבוצת "יחדיו", זיכרון זה חי ובועט בליבם של עשרות, אם לא מאות, בני נוער. ביניהם, גם סגן א'. הוא הלך בדרכו של ליאור כטייס במגמת מסוקים, ושומר על קשר חזק וחשוב עם משפחתו.
"מסע ליאור"
אריק וליאור הכירו לפני עשר שנים. "את ליאור הכרתי דרך חבר משותף, ובילינו הרבה ביחד", מספר השבוע אריק ל"ידיעות השרון". "כשהוא נהרג, חשבתי איך ניתן להנציח אותו מעבר לגלעד בפארק. חיפשתי משהו בעל משמעות רבה יותר. הבנתי שחיבור של בני נוער לסיפור חייו ולדרכו יעשה טוב לשני הצדדים — גם להנציח אותו בדרך מיוחדת מאוד, וגם לתת ערך מוסף לצעירים. הצעתי את זה להוריו, מזל ומוטי, לפני שבע שנים, ולא ידעתי איך הם יגיבו".
כך נולד פרויקט "יחדיו", שבמסגרתו בני נוער לומדים ומעמיקים על ליאור ז"ל. יחד הם יוצאים ל"מסע ליאור", שאותו הם מסיימים בבית משפחת שי, בפגישה עם הוריו ובצפייה בסרט על חייו. בסיום המסע, הם הופכים לחניכים ב"צוות ליאור", וממשיכים ללמוד על דמותו, ללוות את המשפחה ולהעמיק את הקשר. בסופה של כל שנה, מעניקים החניכים למשפחת שי, בטקס מרגש עבודת הנצחה שהכינו לזכרו.
אריק לא דמיין עד כמה הקשר בין הנערים להוריו של שי יהיה חזק. "הם לוקחים את זה לכל החיים. כל הבוגרים של 'יחדיו' נמצאים בקשר עם המשפחה של ליאור גם אחרי הצבא. הם מגיעים לאזכרות, לימי הולדת ולכל אירוע. מרגש מאוד לראות את הקשר שנוצר בין בני הנוער למשפחה עצמה".
גם בטיול שאליו יצאו השבוע בני הנוער, נכחו הוריו של ליאור, מזל ומוטי, וכמו בכל שנה, הביאו איתם סופגניות, וחשוב מכול — רוח גבית חשובה. "החיבור של בני הנוער הבוגרים שלנו לתוך זה — זה משהו שהם גאים בו מאוד. כשהם מגיעים לצבא הם מספרים לחיילים שלהם על ליאור, ומביאים את הצוותים שלהם למשפחה של ליאור. זאת דמות שמשפיעה עליהם והולכת איתם שנים קדימה. מדהים לראות, איך בן-אדם משפיע על בני נוער בלי שבכלל פגשו אותו. כשהבוגרים מסיימים קורסים, הם מתקשרים להורים של ליאור ומזמינים אותם, וכשהחבר'ה יוצאים הביתה הם באים בשישי ויושבים איתם לקפה".
בדרכו
אמו של ליאור, מזל, מספרת: "הפרויקט של 'צוות ליאור' בעל משמעות רבה, ודאי מבחינתנו. אנחנו מלווים אותם כל השנה, הם מגיעים אלינו ואנחנו הולכים אליהם ומשתתפים באירועים ובהרצאות. ההנצחה היא הנצחה של חיים. את הצער והיגון יש לנו כל השנה, אבל כשמגיעים תלמידים ועושים עבודות לזכרו זה מדהים".
את סגן א' הם מכירים היטב, בזכות חלקו ב"צוות ליאור", וגאים בו מאוד: "הוא הזמין אותנו לטקס, אבל לצערי אנחנו עדיין לא מסוגלים להגיע לחצרים. א' יקר לנו, אבל אנחנו חושבים שיהיה לנו קשה מאוד, ואני לא רוצה להימצא במצב, שבו אני עצובה כשהוא שמח. ליאור עמד שם בטקס, קיבל הצטיינות. זה מעמד מרגש וחשוב מאוד. אבל אנחנו בהחלט בקשר עם א', הוא יגיע אלינו, ואנחנו מחבקים אותו חזק".
כל שנה נוסעים ההורים, עם עשרות חברים נוספים, להר ברומניה, שמעליו מצא ליאור את מותו: "אנחנו כל השנה מתעסקים בזה, וזה בגלל מי שהיה ליאור. זה לא סתם. החבר'ה האלה שמתגייסים נמצאים בקשר איתנו כל הזמן. ליאור עשה את מה שהוא אהב, הייתה לו אפשרות לעשות דברים אחרים, אבל הוא בחר לחזור לצבא כי הוא אהב את זה".
סגן א' שסיים השבוע את הקורס הוא בן 23, אח קטן לחמישה אחים. בזמנו הפנוי הוא אוהב לבשל, לצלם ולהתאמן בחדר כושר. בעברו רכב באופן תחרותי על סוסים, שיחק טניס והתאמן בכושר קרבי. א' למד בתיכון הדרים במגמות ספרות ומחשבים, ובקורס למד כלכלה וניהול. מילדות הוא חלם להיות איש צוות אוויר, ושאף להתקבל לקורס טיס.
