איילת שחם (56) מנהלת קהילה, גני עם.

איילת שחםאיילת שחם
איילת שחם
(צילום: אסף פרידמן)
עם מי היית רוצה לשבת לדרינק?
"גרטה תונברג. אני רוצה לדעת איך ילדה כזאת, שהתחילה מאבק בגיל צעיר, יש בה החזון, הכוח והאנרגיה לעשות מהלך כל כך חשוב ולהשפיע על מיליוני אנשים בעולם. היא הקימה מחאת ילדים נגד משבר האקלים, כשאמרה: 'אתם השארתם לנו עולם שאי אפשר לחיות בו', ודרשה מממשלת שוודיה לעשות מעבר לאנרגיות מתחדשות. זה השפיע על כל העולם שילדה בת 16 נאמה בפני האו"ם. היא השראה מבחינתי להשפיע על מי שאפשר".
למה דווקא גני עם?
"זה הבית שלי. אני נשואה לצפריר שהוא הנכד של המייסדים, שלוש משפחות שעלו על הקרקע ב-1932. זה גן עדן, בגלל האופי של המקום, שנשאר פינה של פעם בתוך עיר גדולה שהולכת ומתפתחת. כשאתה מסתובב ברחובות הפנימיים זה נראה כאילו חזרת למושבה של שנות ה-50. הרוח הכללית היא כמו פעם".
מה המקום הסודי שלך במושב?
"נחל הדס, הנחל שלי. אני יוצאת להליכת שיטוט עם הכלבה שלי, השותפה שלי לילו, על גדות הנחל מוקדם בבוקר, וגם אחר הצהריים. אני מצלמת ומסתכלת על עקבות בעלי החיים, על הדגים, על הצבים".
מה הכי גרוע כאן?
"תנועת כלי רכב ברחוב הראשי שלנו. אנשים טסים על הכביש הזה. בשנה שעברה שיפצנו את הכביש הזה, שידע לא מעט תאונות. גם הבת שלי נדרסה בו כשהייתה בת 14".
הדבר הכי משוגע שעשית במושב?
"הפכתי את הקהילה לקהילה מקיימת. האו"ם בנה עשרה פרמטרים שנוגעים לקהילה מקיימת, ואני החלטתי בעשר השנים האחרונות לעשות מהפך בקיימות. שיקום נחל הדס הוא הוכחה לכך, וגם פרויקט גן קסום שבו ניטעו 60 אלוני תבור".
מה מאפיין מושבניק מגני עם בעינייך?
"אדם שורשי שמחובר לאדמה, ויודע שזה המקום הכי יפה בעולם. אנשים לא עוזבים את המושב, זה כמו הוטל קליפורניה".